בראשית לב:ז מדרש: מדרש תנחומא, מדרש אגדה, תנחומא בובר ובראשית רבה

‎וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר. מִיָּד וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר. לָמָּה שְׁנֵי פְעָמִים. וַיִּירָא, שֶׁלֹּא יַהֲרֹג. וַיֵּצֶר, שֶׁלֹּא יֵהָרֵג. שֶׁהָיָה יַעֲקֹב גִּבּוֹר. תֵּדַע, שֶׁלְּשַׁר הַגָּדוֹל רָפַשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּשָׂר אֶל מַלְאָךְ וַיֻּכָל בָּכָה וַיִּתְחַנֶּן לּוֹ (הושע יב, ה). בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִתְחִיל מְבַקֵּשׁ רַחֲמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי.

וארבע מאות איש עמו. ומאי רבותיה, אלא ארבע מאות קושרי כתרים היו עמו, וכיון ששמע יעקב כל אותן הגדולות היה מתיירא, והיה מחלק את בניו ואת נשיו לשני מחנות, שנאמר וירא יעקב מאד:

ויבא יעקב שלם, וכי היה חסר מאומה, הן בשעה שאמרו לו וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו (בראשית לב ז), עמד ועשה דורון, התחיל נותן עזים שהן רכות, אחר כך תיישים רחלים אילים גמלים מניקות ובניהם שלשים, [אמר ר' לוי אם הייתי מחזר בכל אהלי קדר אין את מוצא גמלים מניקות הן ובניהן שלשים], ראה עושרו של יעקב, שוב נתן פרות ארבעים ופרים עשרה, אמר ר' יצחק חוץ מאבנים טובות ומרגליות, שנאמר ויקח מן הבא בידו (שם יד), דברים הנטלין ביד, אלו אבנים טובות ומרגליות, אמר ר' יהודה ב"ר שלום כל שנים עשר חודש שעשה אצלו כך היה מכבדו בכל יום, שכך אמר יעקב כי השוחד יעור עיני (פקחים) [חכמים], (דברים טז יט), ק"ו לרשעים, אלא הריני מכבדו שלא יגע בי.