וַיִּֽקַּֽח־ל֣וֹ יַעֲקֹ֗ב מַקַּ֥ל לִבְנֶ֛ה לַ֖ח וְל֣וּז וְעֶרְמ֑וֹן וַיְפַצֵּ֤ל בָּהֵן֙ פְּצָל֣וֹת לְבָנ֔וֹת מַחְשֹׂף֙ הַלָּבָ֔ן אֲשֶׁ֖ר עַל־הַמַּקְלֽוֹת׃
תנחומא בובר
מה כתיב למעלה מן הענין ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר יעקב אל לבן שלחני וגו' (בראשית ל כה), ואם אין אתה מבקש לשלחני, שלא ברשותך אני הולך לי, א"ל לבן בכל הבנים שהולדת לא אמרת לי שלחני אלא ביוסף, א"ל שהוא יפרע מעשו הרשע, לפיכך שלחני ואלכה וגו'. ויאמר אליו לבן וגו' נחשתי (שם כז), באותו היום על רגליו של יעקב מצא שימא שהוא למזל, לכך הוא אומר נחשתי. אמר ר' ברכיה לבן ניחש ויעקב לא היה יודע ומה איכפת לו, ויברכני ה' בגללך (שם), אמר לבן נקבה שכרך, א"ל אתה נוטל הנקודים ואני נוטל הברודים מכל מה שהן מולידות, ויעקב רועה את צאן לבן הנותרות (שם לו), מהו הנותרות, אמר ריש לקיש הזקנות העקרות החולות. מה כתיב ויקח לו יעקב מקל לבנה (שם לז), אמר ר' הושעיא היה צר צורה, וכשם שהיה צר כך היו מולידות, לא היה חסר אלא ליתן להם נשמה, הולידו ונתברכו לפניו, חזר בו לבן, מנין שכך אמר יעקב והחליף את משכורתי וגו' (שם לא ז), מה עשה יעקב כיון שנתעכב עליו, שלח אחר בני ביתו, שנאמר וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה (שם ד), למה לא בתוך ביתו, אמר ר' שמעון בן גמליאל בשלשה דברים אוהב אני את בני המזרח,
בראשית רבה
ויקח לו יעקב מקל לבנה לח ולוז וערמון חוטר חיור דלוז ודדליף, כך היה אבינו יעקב נותן את המקלות בשקתות המים, והיתה בהמה באה לשתות ורואה את המקלות ונרתעת לאחוריה, והזכר רובעה, והיתה יולדת כיוצא בו. אמר רבי הושעיה: נעשו המים זרע בתוך מעיהם, ולא היו חסירות אלא צורת הולד בלבד. מעשה בכושי אחד, שנשא לכושית אחת, והוליד ממנה בן לבן. תפס האב לבן, ובא לו אצל רבי. אמר לו: שמא אינו בני? אמר לו: היה לך מראות בתוך ביתך? אמר לו: הן! אמר לו: שחורה או לבנה? אמר לו" לבנה. אמר לו: מיכן, שהיה לך בן לבן. אמר רבי הונא דבית חורון: מלאכי השרת היו טעונים מתוך צאנו של לבן, באים ונותנים בתוך צאנו של יעקב, הה"ד: שא נא עיניך וראה כל העתודים העלים על הצאן, עולים על הצאן אין כתיב כאן, אלא העלים, מאליהם היו עולים. ר' תנחומא אמר: שטף של גשמים. רבנן אמרי: ענני כבוד. ובהעטיף הצאן לא ישים והיו העטופים ללבן ר' יוחנן וריש לקיש רבי יוחנן אמר: בכירייא דלבן. ריש לקיש אמר: לקישיא דלבן: