וַיֹּ֧אמֶר יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל־יוֹסֵ֖ף אָמ֣וּתָה הַפָּ֑עַם אַחֲרֵי֙ רְאוֹתִ֣י אֶת־פָּנֶ֔יךָ כִּ֥י עוֹדְךָ֖ חָֽי׃
אוצר מדרשים
מ״א) ארבעה לא הזכיר להם הקב״ה מיתה והם הזכירו לעצמן מיתה, ואלו הן: אברהם, ויעקב, ומשה, ודוד. באברהם – כתיב ויאמר אברם ה׳ אלהים מה תתן לי ואנכי הולך ערירי (בראשית י״ד), אמר לו הקב״ה אני לא הזכרתי עליך מיתה ואתה אמרת ואנכי הולך ערירי, תשובתך – ואתה תבא אל אבותיך בשלום (שם ט״ו). ביעקב – כתיב ויאמר ישראל אל יוסף אמותה הפעם (שם מ״ו), אמר לו הקב״ה אני לא הזכרתי עליך מיתה ואתה אמרת אמותה הפעם, תשובתך – ויקרבו ימי ישראל למות (שם מ״ז), וכך במשה כתיב ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג (במדבר י״א), תשובתך – הן קרבו ימיך למות (דברים ל״א). בדוד – כתיב הודיעני ה׳ קצי (תהלים ל״ט), אמר לו הקב״ה אני לא הזכרתי עליך מיתה ואתה אמרת הודיעני ה׳ קצי, תשובתך – ויקרבו ימי דוד למות (מ״א ב׳).
מדרש תנחומא
וְאַף אַבְרָהָם תָּבַע מִיתָה בְּפִיו, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי (בראשית טו, ב). לְכָךְ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם (בראשית טו, טו). יִצְחָק תָּבַע מִיתָה בְּפִיו, שֶׁנֶּאֱמַר: וַאֲבָרֶכְךָ לִפְנֵי ה' לִפְנֵי מוֹתִי (בראשית כז, ז). לְכָךְ כְּתִיב: וַיִּגְוַע יִצְחָק וַיָּמָת (בראשית לה, כט). יַעֲקֹב תָּבַע מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: אָמוּתָה הַפָּעַם (בראשית מו, ל). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתָּה אָמַרְתָּ אָמוּתָה הַפָּעַם, תֵּשֵׁב שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה. וְחָלָה וְנֶאֱסָף.