וַתֵּ֤שֶׁב בְּאֵיתָן֙ קַשְׁתּ֔וֹ וַיָּפֹ֖זּוּ זְרֹעֵ֣י יָדָ֑יו מִידֵי֙ אֲבִ֣יר יַעֲקֹ֔ב מִשָּׁ֥ם רֹעֶ֖ה אֶ֥בֶן יִשְׂרָאֵֽל׃
מדרש לקח טוב
פס'. בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך וגו'. אתה שברתם אתה פסל לך תחתיהם. ד״א פסל לך בידך היו מסורים לך להשיב אחרים תחתיהם. שני לוחות. כנגד שמים וארץ. שני לוחות. כנגד תורה שבכתב ותורה שבעל פה. שני לוחות. כנגד העולם הזה והעולם הבא. לוחות שיחו שניהם שוין. אבנים. שאין דברי תורה מתקיימין אלא במי שמשים את לחייו כאבנים. ד״א אבנים. משום (בראשית מ״ט:כ״ד) רועה אבן ישראל. כראשונים. מה ראשונים בקולי קולות אף אחרונים כך. ועשית לך ארון עץ. ואח״כ ויכתוב על הלוחות כמכתב הראשון מה מכתב הראשון חרות על הלוחות אף מכתב שני חרות:
אוצר מדרשים
תמורה י״ד) וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים – כנגד וְהֶעֱבִיר יִשְׂרָאֵל בְּתוֹכוֹ, והביאם להר סיני וכנסם והעמידם סביב הר סיני, שנאמר וְהִגְבַּלְתָּ אֶת הָעָם סָבִיב (שמות י"ט י"ב), וישראל נקראו אבנים שנאמר מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל (בראשית מ"ט כ"ד), אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים (תהלים קי"ח כ"ב), וקבלו התורה שהיא חיים לעולם – כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.