דברים ג:כא מדרש: אוצר מדרשים ודברים רבה

כ״ג) ואת יהושע צויתי (דברים ג׳ כ״א) למה יהושע זה מלא, אלא מלמד שבאותה שעה יצא בשש עטרות הנוי והכח והעושר והחכמה והנבואה והנשיאות. הנוי שנאמר ונתת מהודך עליו (במדבר כ״ז כ׳), הכח שנאמר נטה בכידון אשר בידך (יהושע ה׳ י"ח), העושר שהעשיר מביזת סיחון ועוג כענין שנאמר וכל הבהמה ושלל הערים בזונו לנו (דברים ג׳ ז׳), והחכמה שנאמר ויהושע בן נון מלא רוח חכמה (שם ל״ד ט׳), והנבואה שנאמר כי עמך ה׳ אלהיך (יהושע א׳ ט׳), והנשיאות שנאמר כל איש אשר ימרה את פיך וגו׳ (שם א׳ י"ח). (עי׳ חסרות ויתירות).

בָּעֵת הַהִוא (דברים ג, כג), בְּאֵיזֶה עֵת, בְּאוֹתוֹ עֵת שֶׁנִּתְמַנָּה יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ג, כא): וְאֶת יְהוֹשׁוּעַ צִוֵּיתִי. אָמַר רַב הוּנָא כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה הִגִּיעַ אַרְכִי לִיהוֹשֻׁעַ, אוֹתָהּ שָׁעָה הִתְחִיל לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים לִכָּנֵס לָאָרֶץ, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְאִיפַרְכוֹס שֶׁהָיָה בָּאַרְכִי שֶׁלּוֹ, וְהָיָה גּוֹזֵר עַל הַמֶּלֶךְ וְהוּא עוֹשֶׂה, הָיָה פּוֹדֶה לְמִי שֶׁרוֹצֶה, וְחוֹבֵשׁ לְמִי שֶׁרוֹצֶה, וְכֵיוָן שֶׁנִּתְחַלֵּף וְנִתְמַנָּה אַחֵר תַּחְתָּיו, הִתְחִיל לְבַקֵּשׁ מִן הַשּׁוֹעֵר לִכָּנֵס וְלֹא הָיָה מַנִּיחַ לוֹ. כָּךְ משֶׁה, כָּל יָמִים שֶׁהָיָה בָּאַרְכִי שֶׁלּוֹ, הָיָה חוֹבֵשׁ לְמִי שֶׁרוֹצֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טז, לג): וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים וגו', וּפוֹדֶה לְמִי שֶׁרוֹצֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, ו): יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת, וְכֵיוָן שֶׁנִּתְחַלֵּף וְנִתְמַנָּה יְהוֹשֻׁעַ תַּחְתָּיו, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כז, יח): קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, הִתְחִיל לְהִתְחַנֵּן לִכָּנֵס לָאָרֶץ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (דברים ג, כו): רַב לָךְ.

דָּבָר אַחֵר, בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר, מַהוּ לֵאמֹר, אָמַר רַבִּי עֲזַרְיָה לֵאמֹר לַדּוֹרוֹת שֶׁיִּהְיוּ מִתְפַּלְּלִין בִּשְׁעַת הַצָּרָה, שֶׁהֲרֵי משֶׁה אַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ (דברים ג, כז): לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, הִתְחִיל מִתְחַנֵּן. דָּבָר אַחֵר, מַהוּ לֵאמֹר, אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אָמַר משֶׁה רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֲשִׁיבֵנִי עַל דְּבָרַי אִם אֲנִי נִכְנָס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אִם אֵינִי נִכְנָס. דָּבָר אַחֵר, מַהוּ לֵאמֹר, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם תִּכָּתֵב חֲטָיָה שֶׁלִּי לְדוֹרוֹת, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ שֶׁגָּזַר וְאָמַר כָּל מִי שֶׁיְלַקֵּט וְיֹאכַל מִפֵּרוֹת שְׁבִיעִית מַחֲזִירִין אוֹתוֹ בְּקוֹמְפִּין, הָלְכָה אִשָּׁה אַחַת וְלִקְטָה וְאָכְלָה, הִתְחִילוּ לְחַזֵּר אוֹתָהּ בַּקּוֹמְפִּין, אָמְרָה לוֹ אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ יִתָּלוּ הַפַּגִּין הַלָּלוּ בְּצַוָּארִי, שֶׁלֹא יְהוּ בְּנֵי הַמְדִינָה אוֹמְרִים נִמְצָא בָהּ דְּבַר כְּשָׁפִים אוֹ דְּבַר נִאוּף, וּמִתּוֹךְ שֶׁהֵן רוֹאִים אֶת הַפַּגִּים בְּצַוָּארִי יוֹדְעִים שֶׁבִּשְׁבִילָם אֲנִי מְחַזֶּרֶת בַּקּוֹמְפִּין. כָּךְ אָמַר משֶׁה רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם תִּכָּתֵב חֲטָיָה שֶׁלִּי לְדוֹרוֹת, שֶׁלֹא יִהְיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים זִיֵּף משֶׁה בַּתּוֹרָה אוֹ אָמַר דָּבָר שֶׁלֹא נִצְטַוָּה, וְיֵדְעוּ שֶׁלֹא הָיָה אֶלָּא עַל הַמַּיִם, הֲרֵי בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר.