וַיִּקְרָ֣א מֹשֶׁה֮ אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵל֒ וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם שְׁמַ֤ע יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־הַחֻקִּ֣ים וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י דֹּבֵ֥ר בְּאָזְנֵיכֶ֖ם הַיּ֑וֹם וּלְמַדְתֶּ֣ם אֹתָ֔ם וּשְׁמַרְתֶּ֖ם לַעֲשֹׂתָֽם׃
תנחומא בובר
אנכי ה' אלהיך (דברים ה ו). למה פתח בלשון יחיד, ולא אמר אלהיכם, אמר רבי שמעון כדי ליתן סניגוריא, שבו למד משה סניגוריא במעשה העגל, אמר לו על מה אתה כועס, למה [ה'] יחרה אפך בעמך (שמות לב יא), כלום צוית להם.
עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
(דף קט) תני בר קפרא לעולם ידבק אדם בג׳ דברים ויתרחק מן ג׳ דברים ידבק בג׳ דברים בחליצה ובהבאת שלום ובהפרת נדרים. בחליצה כאבא שאול דתניא אבא שאול אומר הכונס את יבמתו לשם נוי לשם אישות לשם דבר אחר כאלו פוגע בערוה וקרוב בעיני להיות הולד ממזר. בהבאת שלום דכתיב (תהלים לד י) בקש שלום ורדפהו. (שם ע״ב) וא״ר אבהו אתיא רדיפה רדיפה, כתיב הכא בקש שלום ורדפהו וכתיב התם (משלי כא כא) רודף צדקה והסד ימצא חיים צדקה וכבוד. בהפרת נדרים כר׳ נתן דתניא ר׳ נתן אומר הנודר כאלו בנה במה והמקיימו כאלו הקריב עליה קרבן. ויתרחק מג׳ דברים מן המאונים ומן הפקדונות ומן הערבונות. מן המאונים דלמא גדלה ומחרטא בה מן הפקדון בבר מתא דבייתיה כי בייתיה דמי מן הערבונות בערבי שלציון דא״ר יצחק מ״ד (משלי יא טו) רע ירוע כי ערב זר רעה אחר רעה תבא למקבלי גרים ולערבי שלציון ולתוקע עצמו לדבר הלכה מקבלי גרים כר׳ חלבו דא״ר חלבו קשים גרים לישראל כספחת בעור. ערבי שלציון דעבדי שלוף דוץ. תוקע עצמו לדבר הלכה דתנ׳ ר׳ יוסי אומר כל האומר אין לו תורה אין לו תורה פשיטא אלא כל האו׳ אין לו אלא תורה אין לו אלא תורה הא נמי פשיטא אלא דאפי׳ תורה אין לו. מ״ט אמר רב פפא אמר קרא (דברים ה א) ולמדתם ועשיתם כל שישנו בעשיה ישנו בלמודה כל שאינו בעשייה אינה בלמודה ואבע״א לעולם כדקאמרת מעיקרא כל האומר אין לו אלא תורה ודקאמרת הא נמי פשיטא לא צריכא דקא מגמר לאחרינא ואזלי ועבדי מהו דתימא אית ליה אגרא לדידיה קמ״ל. ואבע״א תוקע עצמו לדבר הלכה בדיינא דאתי דינא לקמיה וגמר הלכה ומדמי מלתא למלתא ואית ליה רבה ולא אזיל משאיל דא״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן לעולם יראה דיין עצמו כאלו חרב מונחת לו בין ירכותיו וגיהנם פתוח לו מתחתיו שנאמר (שה״ש ג ז) הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל וגו׳ מפחד בלילות מפחד של גיהנם שדומה ללילה:
מדרש תנאים
והיה אם שמוע תש' אל מצ' למה נאמר לפי שנ' (דב' ה' א') ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם שומע אני שלא נתחייבו בתלמוד עד שנתחייבו במעשה ת״ל והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום מגיד שמיד נתחייבו בתלמוד ואין לי אלא מצות עד שלא נכנסו לארץ כגון בכורות וקרבנות ומעשר בהמה מצות שנתחייבו משנכנסו לארץ כגון העומר והחלה ושתי הלחם ולחם הפנים מנ' ת״ל והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי אין לי אלא שאר מצות עד שלא כבשו וישבו משכבשו וישבו כגון לקט שכחה ופיאה ומעשרות ותרומה שמטין ויובלות מנ' ת״ל אל מצותי להוסיף עליהם מצות אחרות לכך נאמר ולמ' או' ושמ' לע' מגיד שמעשה תלוי בתלמוד ואין תלמוד תלוי במעשה וכן מצינו שענש על התלמוד יתר מן המעשה שנ' (הושע ד' א') שמעו דבר ה' (בית) [בני] ישראל כי ריב לה' עם יושבי הארץ כי אין אמת אין דברי תורה נאמרין שנ' (מש' כ״ג כ״ג) אמת קנה ואל תמכור: