וַיִּקְרָ֣א מֹשֶׁה֮ אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵל֒ וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם שְׁמַ֤ע יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־הַחֻקִּ֣ים וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י דֹּבֵ֥ר בְּאָזְנֵיכֶ֖ם הַיּ֑וֹם וּלְמַדְתֶּ֣ם אֹתָ֔ם וּשְׁמַרְתֶּ֖ם לַעֲשֹׂתָֽם׃
תפארת שלמה
(בפ' ואתחנן) ויקרא משה אל כל ישראל וכו'. פנים בפנים דבר ד' עמכם וכו' אנכי עומד בין ד' וביניכם בעת ההיא להגיד לכם את דבר ה' וכו'. הערו הראשונים הרמב"ן ושאר מפרשים בסתירת הפסוקים הללו פנים בפנים דבר ד' עמכם ואח"כ כתי' אנכי עומד כו' להגיד לכם וכו' ע"ש ובשל"ה. הנה פרשנו במ"א בפ' בהעלותך על פסוק על פי ד' יחנו ועל פי ד' יסעו. דהנה צדיקים אין להם מנוחה. ופירשו המקובלים דהשי"ת ב"ה רוצה להעלות הצדיקים עד אין סוף. וסוף העלי' שלהם הוא על פי ה' יחנו היינו כמאמר הגמ' (בחגיגה דף טו ע"ב) אשכחי' רבה בר שילא לאליהו הנביא א"ל מה קא עביד קב"ה א"ל קאמר שמעתי' מפומייהו דכולהו רבנן וכו' א"ל השתא קאמר מאיר בני אומר. ובזה פרשתי בפרקי אבות כל הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה. היינו שהקב"ה אומר תורה שלו משמו ואז הדברים אין להם סוף וכפטיש יפוצץ סלע. ובזה י"ל ואני זאת בריתי אותם. ברית היינו התורה אמר ד' וכו' ודברי אשר שמתי בפיך היינו מכח התורה שבפיך שמתי דברי וכו' לא ימושו מפיך וכו' אמר ד' מעתה ועד עולם. הוא הבטחה מפי הקב"ה שמי שזוכה שהקב"ה אומר תורה משמו היינו אמר ד' יהי' מעתה ועד עולם שלא ימושו מפיך ומפי זרעך עד עולם. ועתה נבאר החילוק שבין משה לשאר הנביאים ותנאים שכל התנאים אומר הקב"ה תורתו שלומד כגון אליעזר בני אומר מאיר בני אומר. אבל משה רבינו ע"ה כל התורה שאמר הקב"ה לישראל כביכול הכל הי' בשם משה רבינו שכל התורה כולה נקראת על שמו כמ"ש זכרו תורת משה עבדי אשר צוויתי אותו בחורב על כל ישראל. וכן תורה צוה לנו משה וכמה פסוקים כהנה שמורים ע"ז שכל התורה שיצא מפי הקב"ה הי' אומר בשם משה. וז"פ הכתוב הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך. היינו השי"ת הבטיח לו למשה הגדולה הזאת שעשרת הדברות ישמע העם מפי הקב"ה בשם משה וז"פ בדברי עמך. ובזה יש לפרש דברי הפסוקים בפ' בהעלתך ותדבר מרים ואהרן במשה וכו' ויאמרו הרק אך במשה דבר ד' הלא גם בנו דבר הלשון אך במשה דבר אין לו הבנה. וגם מה שכתב לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא פה אל פה אדבר בו האריכו המפרשים בפי' הפ' זה. ולדרכנו יבואר הכל לנכון. הרק אך במשה דבר ה' היינו שהקב"ה אומר תורה בשם התנאים. וז"פ דבר ה' היינו שהקב"ה דבורים שלו רק במשה. משה רבינו כך הוא אומר. הלא גם בנו דבר שאומר משמנו ג"כ תורה וכנ"ל. וע"ז השיב הקב"ה לא כמו שאתם אומרים מעלת משה לא כן בכל ביתי נאמן הוא. הפי' שכל התורה הוא שלו. שכל התורה מבראשית עד לעיני כל ישראל אמרתי משמו של משה. וז"ש במד"ר בראשית בשביל משה שנקרא ראשית שנאמר וירא ראשית לו. פה אל פה אדבר בו. הפי' שכל התורה שדבר הקב"ה אל משה כל התורה ומצות אדבר בו. אמרתי משמו וזה אדבר בו היינו משמו וזה מעלה יתירה אשר אין למעלה ממנו ודו"ק. ובזה נבוא לישב הפסוקים שלא יהיו סותרים שכמה פעמים נאמר דבר ד' עמכם הדברים האלה דבר ד' אל כל קהלכם וכמה פסוקים כהנה. וכאן נאמר אנכי עומד בין ד' וביניכם להגיד לכם את דבר ד' כאשר האריך הרמב"ן בפ' יתרו בפ' לא תשא וכו' ע"ש. ולדברינו יבא לנכון שהאמת הוא שהקב"ה דבר בעצמו עם כל ישראל עשרת הדברים רק שאמר משמו של משה רבינו כל הדברות וזה הפי' אנכי עומד בין ד' וביניכם להגיד לכם את דבר ד' היינו שהקב"ה אמר משמו כל הדברים. וזה הפי' בגמ' אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענום. האריכו המפרשים הלא כל הדיבורים דבר הקב"ה. ולדברינו נכון מאד. אנכי ד' אלהיך וכו' לא יהי' לך כו' נכתב אח"כ מיד כי אנכי ד' אלהיך אל קנא וכו' אין נכון שיאמר הקב"ה משמו של משה דהיינו שיאמר הקב"ה משה רבינו עליו השלום אמור אנכי כו' וכן בפסוק שאח"כ לא יהי' לך נכתב ג"כ כי אנכי ד' אלהיך וכו' שח"ו יבואו בנ"י לכלל טעות ויחשדו שח"ו משה רבינו עליו השלום אמר על עצמו אנכי וכו' וכן לא יהי' לך כו' ולזה לא אמר הקב"ה ב' הדברות הללו משמו של משה רק מפי עצמו. רק שאר הדברות שאחר ב' הדברות נאמר לא תשא שם ד' אלהיך וכו' נאמר מפי משה היינו שהקב"ה אומר משמו של משה וכו' וז"פ בגמ' משה ידבר והאלהים יעננו בקול בקולו של משה כוונת הגמ' שאמר הקב"ה התורה כולה בשמו של משה ודו"ק: (מכי"ק)
תפארת שלמה
ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אליהם שמע ישראל את החוקים ואת המשפטים אשר אנכי דבר באזניכם היום וכו'. יש להתבונן מה שבכל התורה לא מצינו לשון כזה דובר באזניכם רק כאן גם לעיל כתי' בפ' בא דבר נא באזני העם וישאלו כו'. הנה לפמ"ש בפ' זו גם בפ' חוקת ע"ש בגודל מעלות בנ"י שהיו בשעת מ"ת שהיו רואים את הנשמע כמ"ש וכל העם רואים כו' וכל זה הי' ע"י משה רבינו ע"ה שהי' ביכולתו להשפיע מקדושתו לכל הדור במדריגה זו. אך קודם מתן תורה לא היו בנ"י עוד במדה זו לכן הי' צריך לדבר עמם כפי יכולתם בבחי' שמיעה שהיא קטנה ממדריגת בחי' ראיה וז"ש דבר נא באזני העם. לכן גם עתה קודם הסתלקותו הי' מרמז להם בזה אף אם לא ישיגו אחר הסתלקותו מנהיג כזה להביאם לבחי' ראי' אעפ"כ צריכין להטות אזנם לשמוע בקולו. וז"ש אשר אנכי דובר באזניכם היום. אני מראה לכם היום ג"כ בחי' שמיעה להורות לכם להיות ציית להמנהיג הדור אפי' לא יהי' בבחי' זו כמ"ש פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה אעפ"כ תשמעו לו. אך לעתיד ב"ב תחזור העטרה ליושנה לבא למדריגה ראשונה כמקדם כמ"ש בשובי את שבותיכם לעיניכם אמר ד'. ר"ל נשוב לבחי' ראי'. וז"ש בישעי' ונגלה כבוד ד' וראו כל בשר יחדיו כי פי ד' דבר. ר"ל שיהי' התגלות האלקות כמקודם בבחי' ראי' כנ"ל וסמיך לי' נחמו נחמו עמי כו'. כי זהו עיקר הנחמה. וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ד' כו'. ר"ל החמה הוא בחי' המשפיע. והלבנה הוא בחי' מקבל. ולעתיד כאשר יהי' התגלות האלקות ומלאה הארץ דעה. אז יהי' בושה להמשפיע ולהמקבל הוא הרב והתלמיד. כי מלך ד' צבאות: