דברים כז:כ מדרש: מדרש אגדה, מדרש לקח טוב, עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק) ועין יעקב

אז חללת יצועי עלה. אמר לו בני אין לך רפואה עד שיבוא משה, שכתוב בו ומשה עלה אל האלהים (שמות יט ג), וכיון שבא משה ומינה שבטו של ראובן תחלה על הקללה בהר עיבל ופתח תחלה פיו שבטו של ראובן ואמר ארור שוכב עם אשת אביו (דברים כז כ), אז ידעו הכל שהוא זכאי ומחל לו הקב"ה:

כי עלית משכבי אביך. כדי לבלבל יצועי. שכיון שמתה רחל הביא יעקב אבינו את בלהה והושיבה על יצועה. אמר ראובן לא די שאחות אמי היתה צרה לאמי. אלא גם שפחתה תהא צרה לאמי. עמד ובלבל יצועה. לפיכך אמר לו אז חללת שלשה כתרים הללו על עסקי יצועה עלה. עליתה לא נאמר אלא עלה. ואין לו רפואה עד שיבא משה רבינו. שכתוב בו ומשה עלה אל האלהים (שמות יט ג). שכיון שכתוב אלה יעמדו על הקללה בהר עיבל ראובן גד ואשר (דברים כז יג). ואמרו ארור שוכב עם אשת אביו (שם שם כ). ידעו הכל כי ראובן אביהם של שבט. לא שכב את בלהה פילגש אביו [אלא מפני שבלבל מצעה כתב הכתוב וישכב את בלהה פילגש אביו] וישמע ישראל (בראשית לה כב). ולא עשה בו נקודות כדרך כל הפסוקין. אלא צורף הענין עם ויהיו בני יעקב שנים עשר (שם). ללמדך שנקי היה אותו צדיק מאותו עון.

אמר ר׳ שמואל בר נחמני אמר ר׳ יונתן כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה שנאמר (בראשית לה כב) ויהיו בני יעקב שנים עשר מלמד ששקולים כאחד אלא מה אני מקיים (שם) וישכב את בלהה פילגש אביו. מלמד שבלבל מצעו של אביו ומעלה עליו הכתוב כאילו שכב את בלהה. תני רשב״א אומר מוצל אותו צדיק מאותו עון ולא בא מעשה זה לידו אפשר עתיד זרעו לעמוד על הר עיבל ולומר (דברים כז כ) ארור שוכב עם אשת אביו ויבא חטא זה לידו אלא מה אני מקיים וישכב את בלהה פילגש אביה עלבון אמו תבע. אמר אם אחות אמי היתה צרה לאמי שפחת אחות אמי תהא צרה לאמי ובלבל את מצעה. אחרים אומרים ב׳ מצעות בלבל אחת של שכינה ואחת של אביו. והיינו דכתיב (שם מט ד) אז חללה יצועי עלה א״ת יצועי אלא יצועיי: