דברים לא:ו מדרש: מדרש תנאים ומדרש תנחומא

והיה ככלות השטרים לדבר אל העם ופק' שרי צב' בר' העם בעקיבו של העם אתה אומר בראש העם בעקב או בראש העם כשמועו וכשהוא אומ' כי ה' אלהיך הה' עמך הרי ארון אמור בראש הא מה אני מקיים בראש העם בעקב מיכן אמ' גמר לומר לפניהם כל עסקי הפרשה היה ממנה עליהם שרי צבאות אחד מעשרה גבורים לפניהם ואחריהם בכיפיס וכשילים של ברזל בידיהם וכל המבקש לחזור הרשות בידם לקפח את שוקיו שתחלת נפילה ניסה שנ' (ש״א ד יז) נס ישראל מפני פלשתים וגם מגפה גדולה היתה בעם ולהלן הוא אומר (שם לא א) וינוסו אנשי ישראל מפני פלשתים ויפלו חללים בהר הגלבוע:

וְהָיָה כְּקָרָבְכֶם אֶל הַמִּלְחָמָה וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן וְדִבֶּר אֶל הָעָם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, וְנִגְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי (דברים כא, ה). וְכָל הַמְשַׁמֵּשׁ לַמֶּלֶךְ, גּוֹזֵר עָלָיו וְהוּא עוֹשֶׂה גְּזֵרָתוֹ. וְהַלְוִיִּם מְשַׁמְּשִׁין לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְעוֹשִׂין גְּזֵרוֹתָיו. חִזְקוּ וְאִמְצוּ אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם (שם לא, ו). וְלָמָּה, כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ הוּא הַהֹלֵךְ עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ (שם). אֵינוֹ מַנִּיחֲךָ, וְהוּא יוֹצֵא לְפָנֶיךָ וְעוֹשֶׂה מִלְחָמָה. וְכֵן דְּבוֹרָה אוֹמֶרֶת לְבָרָק, קוּם כִּי זֶה הַיּוֹם אֲשֶׁר נָתַן ה' אֶת סִיסְרָא בְּיָדֶךָ הֲלֹא ה' יָצָא לְפָנֶיךָ (שופטים ד, יד). וּבָרָק אָמַר לָהּ: אִם תֵּלְכִי עִמִּי וְהָלַכְתִּי (שם פסוק ח). אָמְרָה לוֹ: וְלִי אַתָּה צָרִיךְ, הֲלֹא ה' יָצָא לְפָנֶיךָ. מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם עֲבָדָיו וְחֵילוֹתָיו יוֹצְאִין לַמִּלְחָמָה וְהוּא אַחֲרֵיהֶם. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא הוּא קוֹדְמָן. וְכֵן בְּדָוִד כְּתִיב: לֹא תַעֲלֶה וְגוֹ', וּבָאתָ לָהֶם מִמּוּל בְּכָאִים, וַיְהִי בְּשָׁמְעֲךָ אֶת קוֹל צְעָדָה בְּרָאשֵׁי הַבְּכָאִים אָז תֶּחֱרָץ (ש״‎ב ה, כג-כד), שֶׁהֵם מְלֵאִים קוֹצִים. וְלָמָּה נִגְלָה עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵרָאשֵׁי הַבְּכָאִים. שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּצָרָה. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: עִמּוֹ אָנֹכִי בְּצָרָה (תהלים צא, טו), כִּי אָז יָצָא ה' לְפָנֶיךָ לְהַכּוֹת בְּמַחֲנֵה פְּלִשְׁתִּים (ש״‎ב ה, כד). הֱוֵי, כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ הוּא הַהוֹלֵךְ עִמָּךְ. וְלָעוֹלָם הַבָּא, וְיָצָא ה' וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם כְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ בְּיוֹם קְרָב (זכריה יד, ג). כָּךְ דָּרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא בַּר אַבָּא.