דברים לא:י מדרש: מדרש לקח טוב, עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), עין יעקב ומדרש תנאים

פס'. מקץ שבע שנים תעשה שמטה. ז' שנים הנמנים לכל ישראל יחד משעה שהתחילו למנות לשמטים, וכן הוא אומר השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמטה. אמר רבי יוסי הגלילי אלו שבע שנים לכל העולם ולא לכל אחד ואחד מזמן הלואתו, מה שאין כן בעבד עברי שהוא מונה שבע שנים מזמן שנקנה. שנאמר ועבדך (שבע) [שש] שנים ובשנה השביעית תשלחנו חפשי אע״פ שאין בו שמטה. מקץ שבע שנים. ולהלן הוא אומר (דברים ל״א:י׳) מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסוכות. מה להלן סוף שנה אף כאן סוף שנה. ויש לנו לאמר היאך מקץ שבע שנים חלה השמטה והלא בתחלת שבע שנים חלה השמטה. אלא מלמד שאין השמטה משמטת אלא בסוף. לכך נאמר מקץ שבע שנים תעשה שמטה זה השמטת מלוה. שאע״פ שהשמטה נוהגת מתחלת השנה לסופה בא הכתוב ללמדך שהשמטת מלוה לא תהא אלא בסוף:

(דף מא) משנה. פרשת המלך כיצד מוצאי יום טוב הראשון של חג בשמיני במוצאי שביעית עושין לו בימה של עץ בעזרה ויושב עליה שנאמר (דברים לא י) מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסכות וגו׳ חזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנו לראש הכנסת וראש הכנסת נותנו לסגן והסגן נותנו לכהן גדול וכהן גדול נותנו למלך והמלך עומד ומקבל ויושב וקורא. אגריפס המלך עמד וקבל וקרא עומד ושבחוהו חכמים וכשהגיע אצל (שם) לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא זלגו עיניו דמעות אמרו לו לא תתיירא אגריפס המלך אחינו אתה אחינו אתה וקורא מתחלת אלה הדברים:

קג מִשְׁנָה. 'פָּרָשַׁת הַמֶּלֶךְ' כֵּיצַד? מוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג, בַּשְּׁמִינִי, בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית עוֹשִׂין לוֹ בִּימָה שֶׁל עֵץ בָּעֲזָרָה, וְהוּא יוֹשֵׁב עָלֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ל״א:י׳) "מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת" וְגוֹ'. חַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה וְנוֹתְנוֹ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנוֹ לַסְּגָן וְהַסְּגָן נוֹתְנוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל וְכֹהֵן גָּדוֹל נוֹתְנוֹ לַמֶּלֶךְ וְהַמֶּלֶךְ עוֹמֵד וּמְקַבֵּל, וְיוֹשֵׁב וְקוֹרֵא. אַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ עָמַד וְקִבֵּל וְקָרָא עוֹמֵד, וְשִׁבְּחוּהוּ חֲכָמִים. וּכְשֶׁהִגִּיעַ אֵצֶל: (שם יז) "לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא", זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת, אָמְרוּ לוֹ: לֹא תִּתְיָרֵא, אַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ, אָחִינוּ אַתָּה, אָחִינוּ אַתָּה. וְקוֹרֵא מִתְּחִלַּת: (שם א) "אֵלֶּה הַדְּבָרִים" [עַד "שְׁמַע", וּ"שְׁמַע", "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ", "עַשֵּׂר־תְּעַשֵּׂר", "כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר", וּפָרָשַׁת הַמֶּלֶךְ, בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת, עַד שֶׁגּוֹמֵר כָּל הַפָּרָשָׁה. בְּרָכוֹת שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל מְבָרֵךְ אוֹתָן, הַמֶּלֶךְ מְבָרֵךְ אוֹתָן, אֶלָּא שֶׁנּוֹתֵן שֶׁל רְגָלִים תַּחַת מְחִילַת הֶעָוֹן. [גְּמָרָא. בַּשְּׁמִינִי, סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֵימָא בַּשְּׁמִינִית].