ויקרא ח:ל מדרש: ספרי זוטא, במדבר רבה וספרא

וימשח אותו ויקדש אותו, משה נתקדש בענן כל שבעה שנאמר וישכון כבוד ה' על הר סיני ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן (שמות כד טז). אהרן ובניו נתקדשו בשמן ובדם שנא' ויקח משה משמן המשחה ומן הדם אשר על המזבח ויז על אהרן וגו' (ויקרא ח ל). משיחת אהרן כיצד כל שבעת ימי המלואים היה משה מושח את אהרן היה מפשיטו ומרחיצו וסך בין עיניו כמין כי וחוזר ומלבישו ושמונה בגדים מעכבין זה את זה. משיחת בניו כיצד כל שבעת ימי המלואים היה משה מושח את בניו היה מפשיטן ומרחיצן וסך בין עיניהם כמין כי וחוזר ומלבישן ובני אהרן מעכבין זה את זה. הלוים נתקדשו בהזייה ובתגלחת בקרבן ובתנופה, בהזייה מניין הזה עליהן מי חטאת (במדבר ח ז), בתגלחת מניין והעבירו תער על כל בשרם (במדבר ח' ז'). בקרבן מניין ולקחו פר בן בקר (במדבר ח' ח'), בתנופה מניין והניף אהרן את הלוים תנופה לפני ה' (במדבר ח' י״א). ישראל נתקדשו בפרת חטאת שנ' דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה (במדבר יט ב). המשכן נתקדש בעמידה ובפירוק ובשמן המשחה, בעמידה מניין ויהי בחדש הראשון הוקם המשכן (שמות מ יז), בפירוק מניין ולא יבואו לראות כבלע את הקדש (במדבר ד כ), בשמן המשחה מניין ויקח משה משמן המשחה וימשח את המשכן (ויקרא ח י). משיחת המשכן כיצד כל שבעת ימי המלואים היה משה מושח את המשכן, היה מושחו ומעמידו ומפרקו ובשמיני היה מושחו ומעמידו ולא מפרקו, ר' שמעון או' אף בשמיני היה מושחו ומעמידו ומפרקו. - כשהיה משה מושח את המשכן היה מושחו מבחוץ ונכנס כשהיה משה מפרקו היה מפרקו מבפנים ויוצא:

דָּבָר אַחֵר, וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת משֶׁה. אֵי זֶה יוֹם, זֶה רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות מ, יז): וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן, אָמַר רַבִּי זֵירָא מַהוּ בְּיוֹם, מִכָּאן שֶׁהֲקָמַת הַלַּיְלָה הָיְתָה פְּסוּלָה לַעֲבוֹדַת הַיּוֹם. כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים הָיָה משֶׁה מַעֲמִיד אֶת הַמִּשְׁכָּן בְּכָל בֹּקֶר וּבֹקֶר, מוֹשְׁחוֹ וּמַקְרִיב וּמְפָרְקוֹ, אוֹתוֹ הַיּוֹם הֶעֱמִידוֹ וּמְשָׁחוֹ וְלֹא פֵּרְקוֹ. רַבִּי חִיָּא בַּר יוֹסֵף אָמַר שְׁתֵּי פְּעָמִים בְּכָל יוֹם הָיָה משֶׁה מַעֲמִידוֹ וּמְפָרְקוֹ, אַחַת בַּבֹּקֶר וְאַחַת בָּעֶרֶב. רַבִּי חֲנִינָא הַגָּדוֹל אוֹמֵר שָׁלשׁ פְּעָמִים בְּכָל יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר הוּקַם, וַיָּקֶם, לְהָקִים. אַחַת לַתָּמִיד שֶׁל שַׁחַר, וְאַחַת לַמִּלּוּאִים, וְאַחַת לַתָּמִיד שֶׁל עָרֶב. נִמְצֵאנוּ לְמֵדִין שֶׁבְּעֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה בַּאֲדָר הִתְחִילוּ יְמֵי הַמִּלּוּאִים, אַהֲרֹן וּבָנָיו וּמִשְׁכָּן וְכָל הַכֵּלִים לִמָּשַׁח. מִנַּיִן לַפֵּרוּקִין, אָמַר רַבִּי זֵירָא בְּיוֹם כַּלּוֹת משֶׁה, בְּיוֹם שֶׁכָּלוּ הֲקָמוֹתָיו, בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן הוּקַם הַמִּשְׁכָּן, בַּשֵּׁנִי נִשְׂרְפָה פָּרָה אֲדֻמָּה, בַּשְּׁלִישִׁי הִזָּה מִמֶּנָּהּ עַל הַלְוִיִּם, כְּמָה דְתֵימָא (במדבר ח, ז): הַזֵּה עֲלֵיהֶם מֵי חַטָּאת, וְתַחַת הַזָּיָה שְׁנִיָּה שֶׁהָיוּ צְריכִין הַלְוִיִּם לְהַזּוֹת מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ כֻּלָּם טְמֵאֵי מֵתִים בַּמֶּה שֶׁהָרְגוּ בְּעוֹבְדֵי הָעֵגֶל, כְּמָה דְתֵימָא (שמות לב, כז כח): וְהִרְגּוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וגו' וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי לֵוִי כִּדְבַר משֶׁה וגו', צִוָּה הַמָּקוֹם לְגַלְּחָם בִּמְקוֹם הַזָּיָה שֶׁל יוֹם שְׁבִיעִי. משֶׁה נִתְקַדֵּשׁ בֶּעָנָן כָּל שִׁבְעָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כד, טז): וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד ה' עַל הַר סִינַי וגו', אַהֲרֹן וּבָנָיו נִתְקַדְּשׁוּ בַּשֶּׁמֶן וּבַדָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ח, ל): וַיִּקַּח משֶׁה מִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה וּמִן הַדָּם אֲשֶׁר עַל הַמִּזְבֵּחַ וַיַּז עַל אַהֲרֹן וגו', מַעֲלָה נָטַל אַהֲרֹן יוֹתֵר מִבָּנָיו, לְפִי שֶׁהָיָה כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁיָּצַק עַל רֹאשׁוֹ מִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה מַה שֶׁלֹא עָשָׂה לְבָנָיו. מְשִׁיחַת אַהֲרֹן כֵּיצַד, כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים הָיָה משֶׁה מַפְשִׁיט אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו וּמַרְחִיצוֹ וְסָכוֹ בֵּין עֵינָיו. יִשְׂרָאֵל נִתְקַדְּשׁוּ בְּפָרַת חַטָּאת, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט, ב): דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה וגו'. הַלְוִיִּם נִתְקַדְּשׁוּ בַּהַזָּיָה וּבַתִּגְלַחַת, בַּקָּרְבָּן וּבַתְּנוּפָה. בַּהַזָּיָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ח, ח): וְלָקְחוּ פַּר בֶּן בָּקָר. וּבַתְּנוּפָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ח, יא): וְהֵנִיף אַהֲרֹן אֶת הַלְוִיִּם תְּנוּפָה. הַמִּשְׁכָּן נִתְקַדֵּשׁ בַּעֲמִידָה וּבַפֵּרוּק וּבַמְּשִׁיחָה. בַּעֲמִידָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן. בַּפֵּרוּק מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ד, כ): וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַע אֶת הַקֹּדֶשׁ. בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ח, י): וַיִּמְשַׁח אֶת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בּוֹ וגו', שׁוֹמֵעַ אֲנִי רִאשׁוֹן שֶׁנִּמְשַׁח הָיָה קֹדֶשׁ, תַּלְמוּד לוֹמַר (במדבר ז, א): וַיִּמְשָׁחֵם וַיְקַדֵּשׁ אוֹתָם, מַגִּיד שֶׁלֹא קִדֵּשׁ אֶחָד מֵהֶם עַד שֶׁנִּמְשְׁחוּ כֻּלָּם. אָמַר רַבִּי אַיְּבוּ מִכֵּיוָן דִּכְתִיב (במדבר ז, א): וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ, מֵאֵי זֶה דָבָר נֶאֱמַר: וַיִּמְשָׁחֵם וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם. אָמַר רַבִּי אַיְּבוּ אָמַר רַבִּי תַּחְלִיפָא דְמִן קֵיסָרִין וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, חַד אָמַר מִשֶּׁהָיָה מוֹשֵׁחַ כָּל אֶחָד וְאֶחָד חָזַר וְהָיָה מוֹשֵׁחַ כֻּלָּם כְּאֶחָד. וְחַד אָמַר וַיִּמְשָׁחֵם, מְשִׁיחָה בָּעוֹלָם הַזֶּה וּמְשִׁיחָה לָעוֹלָם הַבָּא, מַגִּיד שֶׁבִּמְשִׁיחָתָן שֶׁל אֵלּוּ הֻקְדְּשׁוּ כָּל הַכֵּלִים לֶעָתִיד לָבוֹא. וְדִכְוָתֵיהּ (שמות לו, יג): וַיְחַבֵּר אֶת הַיְרִיעֹת אַחַת אֶל אַחַת בַּקְּרָסִים, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר (שמות לו, יג): וַיְהִי הַמִּשְׁכָּן אֶחָד, רַבִּי אַיְּבוּ אָמַר רַבִּי תַּחְלִיפָא דְמִן קֵסָרִי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, חַד אָמַר מִשֶּׁהָיָה מְחַבֵּר כָּל אַחַת וְאַחַת הָיָה מְחַבֵּר כֻּלָּם כְּאֶחָד. וְחַד אָמַר מַהוּ וַיְהִי הַמִּשְׁכָּן אֶחָד, אֶחָד לִמְדִידָה וְאֶחָד לִמְשִׁיחָה. וַיִּמְשָׁחֵם, מְשָׁחָם מִבַּחוּץ וּמִבִּפְנִים. רַבִּי יֹאשְׁיָה אוֹמֵר מִדּוֹת הַלַּח נִמְשְׁחוּ מִבִּפְנִים וּמִבַּחוּץ, וּמִדּוֹת הַיָּבֵשׁ נִמְשְׁחוּ מִבִּפְנִים וְלֹא נִמְשְׁחוּ מִבַּחוּץ. רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר מִדּוֹת הַלַּח נִמְשְׁחוּ מִבִּפְנִים וְלֹא נִמְשְׁחוּ מִבַּחוּץ, וּמִדּוֹת הַיָּבֵשׁ לֹא נִמְשְׁחוּ לֹא מִבַּחוּץ וְלֹא מִבִּפְנִים. תֵּדַע לְךָ שֶׁאֵינָן מְקַדְּשׁוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג, יז): מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאוּ לֶחֶם תְּנוּפָה וגו', הָא אֵימַת הֵן לַה', לְאַחַר שֶׁנֶּאֱפוּ.

[לג] "ויקח משה משמן המשחה ומן הדם" – ג' דמים האמורים בפרשה אין דומים זה לזה. הראשון טעון שש מתנות, והשני שתים, והשלישי י"ג הראשון טעון הזיה ומתן סביב, וחיטוי, יציקה וכפרה; והשני שתים – זריקה ומתן סביב והשלישי – י"ג טעון שש מתנות בהונות – של שלש באהרן ושלש בבניו. [ויש אומרים תשעה – שלש באהרן ושש בבניו; ויש אומרים ט"ו – שלש באהרן ושתים עשרה בארבעה בניו שנאמר (במדבר ג, ג) "אלה שמות בני אהרן הכהנים המשֻׁחים אשר מִלֵּא ידם לְכַהֵן".] טעון זריקה לגבי מזבח.