וּשְׁלֹשִׁ֥ים יוֹם֙ וּשְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֔ים תֵּשֵׁ֖ב בִּדְמֵ֣י טָהֳרָ֑ה בְּכָל־קֹ֣דֶשׁ לֹֽא־תִגָּ֗ע וְאֶל־הַמִּקְדָּשׁ֙ לֹ֣א תָבֹ֔א עַד־מְלֹ֖את יְמֵ֥י טָהֳרָֽהּ׃
מדרש לקח טוב
פס'. וידבר ה' אל משה לאמר. כיון שנתיחסו ישראל איש על דגלו ואיש על מחנהו. מיד צוה לשלח מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש. פרה אדומה נשרפה בשני בניסן וטיהר כל ישראל בשנה השנית. בארבעה עשר שחטו ישראל פסחיהן ויום השבת היה כדתנן בסדר עולם, צו אין צו אלא זרוז מיד ולדורות. וישלחו מן המחנה צו אזהרה. שהרי כתיב (במדבר י״ט:כ׳) ואיש אשר יטמא ולא יתחטא וגו'. כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש. והוא הדין לשאר הטמאים שהרי ביולדת כתיב (ויקרא י״ב:ד׳) ואל המקדש לא תבא עד מלאת ימי טהרה. אלא אמר אלו והוא הדין לשאר הטמאין. רבי יהודה בן בתירה אומר הציווי לשון זירוז הוא שנאמר (דברים ג׳:כ״ח) וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו מכאן אמרו אין מחזקין אלא למחוזקין. ואין מזרזין אלא למזורזין. וישלחו מן המחנה. במחנה שכינה. מלמד שאין עונשין מן הדין שהרי אם נדהו טמאים ממחנה ארון הקל ק״ו ממחנה שכינה. כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש. לא שלשתן במקום אחד. במצורע (ויקרא י״ג:מ״ו) בדד ישב מחוץ למחנה מושבו. כל שהזב מטמא צרוע מטמא. חמור מצורע שמטמא בביאה. כל שטמא מת מטמא הזב מטמא חמור הזב שהוא מטמא תחת אבן מסמא כל שטבול יום מטמא טמא מת מטמא חמור טמא מת שהוא מטמא את האדם חמור טבול יום ממחוסר כפורים שהוא פוסל את התרומה. וישלחו מן המחנה. בכל אדם הכתוב מדבר:
ספרא
[א] "בני ישראל" בענין הזה, ואין עכו"ם בענין הזה. "בני ישראל" – אין לי אלא בני ישראל; מנין לרבות את הגיורת ואת השפחה, בין משוחררת בין אין משוחררת? תלמוד לומר "ואשה". "בני ישראל" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר (ויקרא טו, לא) "והזרתם את בני ישראל מטומאתם ולא ימותו בטומאתם בטמאם את משכני אשר בתוכם" – שומע אני בין מתוכו בין מאחריו… תלמוד לומר ביולדת "ואל המקדש לא תבוא".
ספרי זוטא
לפי שנאמר בכל קדש לא תגע (ויקרא יב ד) יכול אף במעשר ת״ל ואל המקדש לא תבא קדש שהוא כמקדש אין באין אלא אחר ביאת שמש אף קדש אין באים לו אלא אחר ביאת שמש אף אני ארבה קדשי קדשים ת״ל בכל קדש לא תגע שאני אומר מה מקדש אין באין לו אלא לאחר ביאת השמש אף הקדש אין באין לו אלא לאחר ביאת השמש או מה מקדש אין מחוסרי כפרה באין לו אף הקדש אין מחוסרי כפרה באין לו אלו קדשי מקדש אף אני אביא קדשי הגבולין שאין באין אלא לאחר ביאת השמש ולמה מעטת המעשר מפני שהוא נאכל בטבול יום. אין במשמע בכל קדש לא תגע אלא היולדת כשאמר וידבר ה' אל משה לאמר ריבה אבל אומר אני מה היולדת שהיא מטמאה במגע ובמשא אף אני מרבה כל המטמאים במגע ובמשא כמוה כשאמר צו את בני ישראל לרבות את הטמאין במגע אבל לא במשא. אין במשמע אלא במי שנטמא בחוץ אל יכנס לפנים אבל המיטמא בפנים אל יצא לחוץ [אמרת צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה. וישלחו הרי בעשה ומנין בלא תעשה] אמרת ולא יטמאו את מחניהם. ומנין אם יהיו שוגגין יהו בהבאת חטאת אמרת או נפש אשר תגע בכל דבר טמא וגו' והביא את אשמו לה' על חטאתו וגו' (ויקרא ה ו) יכול אף המטמא טומאה קלה בתוך השוק יהא בהבאת חטאת וכי היכן היא עשה ולא תעשה של הבאת חטאת על מי שנטמא ונכנס למקדש שוגג ומנין אם היו מזידין בהכרת אמרת ואיש אשר יטמא וגו' (במדבר יט כ) אין במשמע אלא מי שלא הוזה כל עיקר טמא לרבות שהוזה ולא שנה יהיה לרבות שהוזה ושנה ולא טבל עוד לרבות שהוזה ושנה וטבל ולא העריב שמשו בו לרבות שהוזה ושנה וטבל והעריב שמשו ולא הביא כפרתו לכולם בעשה ולא תעשה בהבאת חטאת ובהכרת. וישלחו טמא ישתלח טמא מת ממקום טבול יום [וממקום מחוסרי כפרה וישלחו זב ישתלח זב ממקום טמא מת] וישלחו צרוע ישתלח מצורע ממקום הזב יכול כולם ישתלחו חוץ למחנה אחת אמרת צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה ריבה כאן מחנה אחת אל מחוץ למחנה תשלחום ריבה כאן שתי מחנות ולא יטמאו את מחניהם ריבה כאן שלש מחנות יכול כולן ישתלחו חוץ לשלש מחנות אפשר שהן נחלקין זה למקום זה וזה למקום זה [וזה למקום זה] הא מה הדבר החמור שבכולן חוץ לשלש מחנות זה מצורע [והזב חוץ לשתי מחנות וטמא מת חוץ למחנה אחת]. מכאן נתנו חכמים מחיצות ואמרו עשר קדושות הן ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות ומה היא קדושתה שמביאין ממנה העומר ושתי הלחם והבכורים מה שאין מביאין כן מכל הארצות ארץ כנען מקודשת מעבר הירדן שארץ כנען כשרה לבית השכינה אין עבר הירדן כשר לבית השכינה ערי חומה מקודשת מן הארץ שמצורעין הולכין בכל הארץ ואינם הולכין בערי חומה ירושלם מקודשת מערי חומה שקדשים קלים ומעשר שני נאכלין בירושלם ואין נאכלין בערי חומה הר הבית מקודש מירושלם שזבים וזבות נכנסים בירושלם ואין נכנסים בהר הבית החיל מקודש מהר הבית שארמיים וטמאי מת נכנסין בהר הבית ואין נכנסין לחיל [עזרת הנשים מקודשת מן החיל שטבול יום נכנס לחיל ואינו נכנס לעזרת הנשים] עזרת ישראל מקודשת מעזרת הנשים שמחוסרי כפורים נכנסין לעזרת הנשים ואין נכנסין לעזרת ישראל ישראל מעורבי שמש נכנסים לעזרת הכהנים על רוחב אחת עשרה ועל אורך מאה ושלשים וחמש אבל לא היו עומדים על הדוכן והלוים היו עומדים על הדוכן אבל לא היו נכנסים לפנים מכאן ובעלי מומין כהנים פרועי ראש ושתויי יין היו נכנסים לפנים מכאן אבל לא היו נכנסים בין האולם ולמזבח ולא לאולם ולא להיכל ולא לסביבות המזבח ארבע אמות ושאר הכהנים נכנסי' לאולם ולהיכל ולסביבות המזבח ארבע אמות אבל לא היו נכנסין לבית קדש הקדשים וכהן גדול היה נכנס לבית קדש הקדשים ארבע פעמים ביום הכפורים. אמר ר' יוסי בחמשה דברים בין האולם ולמזבח שוה להיכל שאין פרוע ראש ושתוי יין ושלא רחוץ ידים ורגלים נכנסין לשם וכדרך שהן פורשין מן ההיכל בשעת הקטרה כך היו פורשין מבין האולם ולמזבח בשעת הקטרה. אבא שאול אומר העלייה היתה מקודשת מכולם שלא היו עולים לשם אלא אם כן היה להם צורך. ר' יהודה אומר הגג היה מקודש מן העליה שלא היו עולים לשם אלא פעם אחת לשלש שנים לתקן כולה עורב: