וַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁה֮ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וַיּוֹצִ֣יאוּ אֶת־הַֽמְקַלֵּ֗ל אֶל־מִחוּץ֙ לַֽמַּחֲנֶ֔ה וַיִּרְגְּמ֥וּ אֹת֖וֹ אָ֑בֶן וּבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֣ל עָשׂ֔וּ כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ (פ)
ספרא
[י] "וידבר משה אל בני ישראל ויוציאו את המקלל אל מחוץ למחנה" – זה הוא שאמר מלמד שבית דין מבפנים ובית הסקילה מבחוץ. "וירגמו אותו" – ולא כסותו. "אבן"--מלמד שאם מת באבן אחת, יצא. "ובני ישראל עשו כאשר צוה ה' את משה" – אף לסמיכה, אף לדחיה, אף לתליה, אף ל"לא תלין נבלתו על העץ".
מדרש לקח טוב
פס'. וסקלתו באבנים, ולהלן הוא אומר (ויקרא כ״ד:כ״ג) וירגמו אותו אבן. אלא לא מת באבן מת באבנים הרבה. כי בקש להדיחך. נאמר כאן הדחה ונאמר להלן הדחה. מה כאן בסקילה אף להלן בנביא השקר בסקילה. ויליף נביא ממסית. מעל ה' אלהיכם המוציא. אפילו לא עשה עמך אלא שהוציאך ממצרים מבית עבדים די: