ויקרא כז:טז מדרש: ספרא, מדרש תנחומא ותנחומא בובר

[ג] 'שדה אחוזתו' (ויקרא כז, טז) – אין לי אלא שדה אחוזתו מאביו; שדה אחוזתו מאמו מנין? תלמוד לומר "יקדיש איש". "והיה ערכך לפי זרעו" – ולא לפי גידוליו. "זֶרַע חֹמֶר שְׂעֹרִים בַּחֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כָּסֶף" – הרי זו גזרת מלך. אחד המקדיש בחולת המחוז ואחד המקדיש בפרדיסות סבסטי – נותן בזרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף.

[יא] "ואם גאל יגאל" – לרבות את האשה. "ואם גאל יגאל" – לרבות את היורש. 'שדה' (ויקרא כז, יט) מה תלמוד לומר? שיכול, אין לי אלא המקדיש בית כור בענין הזה; הקדיש בית לתך, בית סאה, בית קב מנין? תלמוד לומר "השדה". "ויסף חמשית כסף ערכך עליו וקם" – אם נתן את הכסף הרי שלו ואם לאו אינה שלו.

דָּבָר אַחֵר, אֶל תַּכְרִיתוּ. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: הִנֵּה עֵין ה' אֶל יְרֵאָיו וְגוֹ' (תהלים לג, יח), מְדַבֵּר הַכָּתוּב בְּשִׁיטִין הַרְבֵּה. אֶלָּא לְמַה שֶּׁאָנוּ צְרִיכִין, מְדַבֵּר בְּשִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי. וּמִנַּיִן שֶׁנִּקְרָא שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי יִרְאֵי ה'. שֶׁנֶּאֱמַר: וָאֶתְּנֵם לוֹ מוֹרָא וַיִּירָאֵנִי (מלאכי ב, ה). לַמְּיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ, שֶׁהֵם מְיַחֲלִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּכָל עֵת. לְהַצִּיל מִמָּוֶת נַפְשָׁם וּלְחַיּוֹתָם בָּרָעָב (תהלים לג, יט). בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מַתָּנוֹת שֶׁנָּתַן לָהֶם, אֵלּוּ הֵן, עֶשֶׂר בַּמִּקְדָּשׁ, וְעֶשֶׂר בִּגְבוּלִין, וְאַרְבָּעָה בִּירוּשָׁלַיִם. עֶשֶׂר בַּמִּקְדָּשׁ, חַטָּאת, וְאָשָׁם, זִבְחֵי שְׁלָמִים וְזִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר, חַטַּאת הָעוֹף, וְאָשָׁם תָּלוּי, לֹג שֶׁמֶן שֶׁל מְצֹרָע, שְׁתֵּי הַלֶּחֶם, וְלֶחֶם הַפָּנִים, וּמוֹתַר הָעֹמֶר, וּשְׁיָרֵי מְנָחוֹת. עֶשֶׂר בִּגְבוּלִין, תְּרוּמָה, וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר, וְחַלָּה, וְרֵאשִׁית הַגֵּז, וְהַזְּרוֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה, וּפִדְיוֹן הַבֵּן, וּפֶטֶר חֲמוֹר, וְגֶזֶל הַגֵּר, וַחֲרָמִים, וּשְׂדֵה אֲחֻזָּה. וְאַרְבַּע בִּירוּשָׁלַיִם, הַבְּכוֹרוֹת, וְהַבְּכוֹרִים, וּתְמוּרָה מֵאֵיל תּוֹדָה וּמֵאֵיל נָזִיר וְחָזֵה הַשְּׁלָמִים וְשׁוֹק, וְעוֹרוֹת הַקֳּדָשִׁים, הֲרֵי אֵלּוּ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מַתָּנוֹת. הֱוֵי, וּלְחַיּוֹתָם בָּרָעָב. אֶל תַּכְרִיתוּ אֶת שֵׁבֶט וְגוֹ'. צָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁקֹּרַח עָתִיד לַעֲמֹד וְלַחֲלֹק עַל הַכְּהֻנָּה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּךְ, לֹא בִּשְׁבִיל קֹרַח אַכְרִית אֶת בֵּית הַלְּוִיִּם. אֶל תַּכְרִיתוּ. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: לְמַעַן שְׁמִי אַאֲרִיךְ אַפִּי וּתְהִלָּתִי אֶחְטָם לָךְ לְבִלְתִּי הַכְרִיתֶךָ (ישעיה מח, ט). לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לַמֶּלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן וְנִדְבַּק עִם הַלִּסְטִים וְנִתְפְּסוּ, נִתְפַּס בְּנוֹ עִמָּהֶם. אָמַר הַמֶּלֶךְ, מָה אֶעֱשֶׂה. אֶהֱרֹג אֶת הַלִּסְטִים, אֶפְשָׁר, הֲרֵי בְּנֵי עִמָּהֶם. בִּשְׁבִיל בְּנִי, אֲנִי מְכַפֵּר אוֹתָם עַכְשָׁו. כָּךְ הָיוּ הַלְּוִיִּם נוֹשְׂאִין בַּמִּשְׁכָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן כִּי עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ (במדבר ז, ט). וְהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַבִּיט בְּקֹרַח וּבַעֲדָתוֹ, שֶׁעֲתִידִין לַחֲלוֹק עַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מָה אֶעֱשֶׂה לְאֵלּוּ. לַהֲרֹג אוֹתָם בַּמִּדְבָּר, אִי אֶפְשָׁר. לָמָּה, שֶׁנָּטַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חֲצִי שְׁמוֹ וְנָתַן עָלָיו יָהּ. שֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל קְהָת, הַקְּהָתִי. לְפִיכָךְ הוּא אוֹמֵר, לְמַעַן שְׁמִי אַאֲרִיךְ אַפִּי וְגוֹ'.