ויקרא כז:טז ספרות בית שני: מדרשי פילון

... והנה התגַלוּת זו היתה בשנת התשעים ותשע לחייו, שהוא מספָּר נאה. ראשית, הרי הוא שָכֵן למאה, והמאה היא כוח העשרה, כשהעשרה מוכפל בעצמו, והחוקר האלהי (=משה) קורא לזה "קדש קדשים"¹⁰⁵ נראה, שמרמז כאן אל "מעשר מן המעשר" (ראה במדבר יח, כו), אף על פי שאין הוא נקרא שָם "קדש קדשים". אולם המתנות נקראות בדרך כלל "קדשי בני ישראל" (ראה שם יח, לב). ואפשר, שפילון נימק: אם המעשר "קדש", הרי המעשר מן המעשר הוא "קדש קדשים" (ראה מרקוס, עמ' 227 הע' i).. אמנם הכור¹⁰⁶ ראה במדבר יא, לב: "עשרה חמרים" מתרגם השבעים "עשרה כור" (κόρους). גם המתרגם הארמיני לשבעים השתמש בתעתיק (כור). כנ"ל גם ויקרא כז, טז "זרע חומר שעורים". פילון מבין מידה זו כקשורה בעשירית, ועל כך מתבסס פירושו. ראה גם יחזקאל מה, יד. מ. -העשירית הראשונה- נקרא פשוט "קדש", ואותו הוא קובע למשרתי המקדש¹⁰⁷ הכוונה ללויים, וכן קורא להם ב"על המנוסה והפגישה", צ.. והעשירית מן העשירית, שהוא חוזר ומצַוֶוה על המשרתים להפרישו בנוסף, (נועדה) לממונֶה¹⁰⁸ נראה שכוונתו לכהן. ראה "על שינוי השמות", ב (המובא בביאור).. ועשירית נמנית במאה, כי מה היא עשירית מן העשירית אם לא חֵלק מהמאה? אולם המספר תשעים ותשע אינו מצויין רק בקירבתו ושכֵנותו למאה, אלא גם מכיוון שהוא עצמו שותף בתכונה מופלאה - הוא מורכב מ"חמישים" ו"שבע שבועות"¹⁰⁹ 99 = (77) +50.. והנה, היובל נקרא בתורה "דרור" (ויקרא כה, י), כי הכל יוצא לחפשי, הדומם ובעל החי. ושנות השמיטה הן כוח המנוחה ועתרת השלום לגוף ולנשמה. כי השנה השביעית היא זֵכר לטובה הגדֵלה מעצמה, ללא דאגה ועמל, אותו הוליד הטבע מעצמו כשאך נוסד העולם¹¹⁰ ראה לעיל בראשית ז, יא שו"ת בראשית ב, יז והע' 97 שם.. והמספר ארבעים ותשעה -שהוא סיכום של "שבע שבועות"- מורֶה לא על טובה שיטחית, אלא אדרבא, על זו שיש לה כוח וחכמה לצורך יציבות מוחלטת ומליאת אוֹן.^*שו"ת בראשית ג, לט
___________