זכריה יא:ח מדרש: עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), עין יעקב, אוצר מדרשים ושיר השירים רבה

ואמר רבי יוחנן מטר בשביל יחיד דכתיב (דברים כח יב) יפתח ה׳ לך את אוצרו הטוב וגו׳ לתת מטר ארצך. פרנסה בשביל רבים דכתיב (שמות טז ד) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. מיתיבי רבי יוסי ברבי יהודה אומר ג׳ פרנסים טובים עמדו לישראל אלו הן משה, אהרן ומרים (פרק הפועלים עיין שם מהרש״א) ושלשה מתנות טובות ניתנו על ידם ואלו הן באר, וענן ומן. באר בזכות מרים עמוד ענן בזכות אהרן מן בזכות משה. מתה מרים נסתלק הבאר שנאמר (במדבר כ א) ותמת שם מרים וכתיב בתריה ולא היה מים לעדה וחזרה בזכות שניהם. מת אהרן נסתלקו ענני כבוד שנאמר (שם כא א) וישמע הכנעני מלך ערד (ר״ה פ״ק וע״ש בת״ה ובח״א) מה שמועה שמע. שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד וכסבור ניתנה לו רשות להלחם בישראל והיינו דכתיב (שם כ) ויראו כל העדה כי גוע אהרן אמר רבי אבהו אל תקרי ויראו אלא וייראו כדריש לקיש דאמר ריש לקיש כי משמש בד׳ לשונות אי, דלמא, אלא, דהא. חזרו שניהם בזכות משה. מת משה נסתלקו כולן שנא׳ (זכריה יא ח) ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד וכי בירח אחד מתו והלא מרים מתה בניסן ואהרן באב ומשה באדר אלא מלמד שנסתלקו כולם בירח אחד אלמא אשכחן פרנסה בשביל יחיד. שאני משה כיון דאלים זכותיה כרבים דמי:

רב הונא בר מנוח ורב שמואל בר אידי ורב חייא מווסתני׳ הוו שכיחי קמיה דרבא כי נח נפשיה דרבא אתו לקמיה דרב פפא כל אימת דהוה אמר להו שמעתא ולא הוה מסתברא להו הוו מרמזי אהדדי חלש דעתיה (ע״ב) אקרויה בחלמיה (זכריה יא ח) ואכחיד את שלשת הרועים למחר כי הוו מפטרי מיניה אמר להו ליזלו רבנן לשלמא. רב שימי בר אשי הוה שכיח קמיה דרב פפא הוה מקשי ליה טובא יומא חד חזיה דנפל על אפיה שמעיה דאמר רחמנא ליצלן מכיסופא דשימי קביל עליה שתיקותא ותו לא אקשי ליה:

כח מֵיתִיבִי: רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שְׁלֹשָׁה פַּרְנָסִים טוֹבִים עָמְדוּ לְיִשְׂרָאֵל, אֵלּוּ הֵן: מֹשֶׁה, אַהֲרֹן וּמִרְיָם. וְשָׁלֹשׁ מַתָּנוֹת טוֹבוֹת נִתְּנוּ עַל יָדָם, וְאֵלּוּ הֵן: בְּאֵר וְעָנָן וּמָן. 'בְּאֵר', בִּזְכוּת מִרְיָם. 'עַמּוּד עָנָן', בִּזְכוּת אַהֲרֹן. 'מָן', בִּזְכוּת מֹשֶׁה. מֵתָה מִרְיָם, נִסְתַּלֵּק הַבְּאֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר כ׳:ב׳) "וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם". וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ: "וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה", וְחָזְרָה בִּזְכוּת שְׁנֵיהֶם. מֵת אַהֲרֹן, נִסְתַּלְּקוּ עַנְנֵי כָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כא) "וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד", מַה שְּׁמוּעָה שָׁמַע? שָׁמַע שֶׁמֵּת אַהֲרֹן וְנִסְתַּלְּקוּ עַנְנֵי כָּבוֹד, וּכְסָבוּר, נִתְּנָה לוֹ רְשׁוּת לְהִלָּחֵם בְּיִשְׂרָאֵל, וְהַיְנוּ דִּכְתִיב: (שם כ) "וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן". אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ: אַל תִּקְרִי 'וַיִּרְאוּ', אֶלָּא 'וַיֵרָאוּ'! כִּדְרֵישׁ לָקִישׁ, דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: 'כִּי' מְשַׁמֵּשׁ בְּאַרְבַּע לְשׁוֹנוֹת: אִי, דִּילְמָא, אֶלָּא, דְּהָא. חָזְרוּ שְׁנֵיהֶם בִּזְכוּת מֹשֶׁה. מֵת מֹשֶׁה, נִסְתַּלְּקוּ כֻּלָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: (זכריה י״א:ח׳) "וָאַכְחִד אֶת שְׁלֹשֶׁת הָרֹעִים בְּיֶרַח אֶחָד". וְכִי בְּיֶרַח אֶחָד מֵתוּ? וַהֲלֹא מִרְיָם מֵתָה בְּנִיסָן, וְאַהֲרֹן בְּאָב, וּמֹשֶׁה בַּאֲדָר! אֶלָּא, מְלַמֵּד (שנסתלקו) [שֶׁנִּתְבַּטְּלוּ שָׁלֹשׁ מַתָּנוֹת טוֹבוֹת שֶׁנִּתְּנוּ עַל יָדָן, וְנִסְתַּלְּקוּ] כֻּלָּם בְּיֶרַח אֶחָד. אַלְמָא, אַשְׁכְּחָן פַּרְנָסָה בִּשְׁבִיל יָחִיד! שַׁאנִי מֹשֶׁה, כֵּיוָן (דאלים זכותיה) [דִּלְרַבִּים הוּא בָּעִי], כְּרַבִּים דָּמִי.