יחזקאל כט:ג מדרש: מדרש אגדה, מדרש שכל טוב, מדרש תנחומא ותנחומא בובר

ד"א ואחר באו משה ואהרן. מלמד שבאו אחרונים, שהיה יום (פרווטא) [פרוזבטיא] של פרעה, והיו כל המלכים באים ומעוטרים אצל פרעה, והיו משה ואהרן עומדין על פתח פלטין שלו, אמרו לו משרתיו שני זקנים בפתח עומדים, אמר להם פרעה יש בידם עטרות, אמרו לו לאו, אמר להם אם כן באחרונה יכנסו, אחר כך נכנסו ועמדו לפני פרעה, אמר להם מה אתם מבקשים, אמרו לו (אלהי העברים נקרה עלינו) [כה אמר ה' אלהי ישראל שלח את עמו ויחוגו לי במדבר], אמר להם מי ה' אשר אשמע בקולו, ולא היה יודע לשלוח לי עטרות אלא בדברים באתם, לא ידעתי את ', באותה שעה הוציא דפתרא שלו, התחיל לקרות אלהי שטן, אלהי משחית, אלהי גהינם, אלהי צידון, אלהי מואב, אמר להם והלא קראתי לכל אלהות של שדים ואין שם של אלהיכם, אמרו לו שוטה דבריך דומה לכהן שהיה לו עבד שוטה, יצא ההן חוץ למדינה, הלך העבד לבקש את רבו בבית הקברות, התחיל צווח לבני אדם ואמר להם ראיתם את רבי בכאן, אמרו לו רבך כהן הוא, אמר להן הין, אמרו לו שוטה מי ראה כהן בית הקברות, כן אתה פרעה כל אלו אלוהות כולם מתים, אבל ה' אלהינו הוא אלהים חיים ומלך עולם (ירמי' י י), אמר להם בחור או זקן הוא כמה שנותיו, כמה מדינות כבש, כמה שנים יש לו משעלה למלכות, אמרו לו אלהינו כוחו וגבורתו מלא עולם, הוא היה עד שלא נברא העולם, והוא יהיה בסוף עולמים, והוא יוצרך, והוא נתן בך רוח ונשמה, וחייך בידיו, וכל אורחותיך ליה, אמר להם מה מעשיו, אמרו לו כל מעשה בראשית עשה, וגם הוא יצרך, אמר להם בידוע ששקר אתם מדברים, שאני אדון ואני בראתי עצמי, ואת נהר נילוס, שנאמר לי יאורי ואני עשיתיו (יחזקאל כט ג), באותה שעה קיבץ כל חכמים מצרים, אמר להם שמעתם שמו של אלהיהם של אלו, אמרו לו שמענו שבן חכמים הוא בן מלכי קדם אמר להם הקב"ה אמרתם בן חכמים אני, בודאי אני מאבד חכמתכם, דכתיב ואבדה חכמת חכמיו וגו' (ישעי' כט יד), וכתיב חכמי יועצי פרעה וגו' (שם יט יא), וכשאמר למשה מי ה' אשר אשמע בקולו, אמר לו הקב"ה אתה לוקה מ' י' מ' ארבעים י' עשרה, הרי אתה לוקה חמשים מכות:

והנה עומד על היאור. עומד על אלוהו ומתוך שהיה מהרהר על משכבו ואומר לי יאורי (יחזקאל כט ג), שהוא אלוהי, ואני עשיתיני (שם), ולא בגזירת היוצר, לכך נראה לו בחלום מעין הרהוריו, ראה שאלהיו נכבש תחתיו, שהצדיקים מקיימין השכינה עליהן, שנא' והנה ה' נצב עליו (בראשית כח יג), וכתיב ויעל מעליו אלהים (שם לה יג), אבל הרשעים הראשונים עומדים על אלהיהם, ומניין שהיאור הוא אלהיו, שנא' הנה יוצא המימה ונצבת לקראתו על שפת היאור (שמות ז טו), שהיה בכל בוקר משמש למימי היאור, וגם מכאן אמרו רבותינו שאין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו, שנא' אנת מלכא רעיונך על משכבך סליקו (דניאל ב כט), תדע דלא חזי איניש פילא דעייל בקופא דמחטא, שהוא דבר שאי אפשר, ואינו מהרהר עליו, לפיכך אין רואהו בחלום:

דָּבָר אַחֵר, צַו אֶת אַהֲרֹן. מָה עִסְקוֹ שֶׁל אַהֲרֹן כָּאן. יִשְׂרָאֵל מַקְרִיבִין וְאַהֲרֹן נִזְכָּר. וְהַכָּתוּב אוֹמֵר, צַו אֶת אַהֲרֹן. וַהֲרֵי כְּתִיב: צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי. וְכָאן הוּא אוֹמֵר, צַו אֶת אַהֲרֹן זֹאת תּוֹרַת הָעוֹלָה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּל מִי שֶׁהוּא מַעֲלֶה עַצְמוֹ, סוֹפוֹ לֵילֵךְ בָּאֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: הִיא הָעוֹלָה עַל מוֹקְדָהּ. דּוֹר הַמַּבּוּל, עַל שֶׁאָמְרוּ מַה שַּׁדַּי כִּי נַעַבְדֶנּוּ, לְפִיכָךְ נִדֹּנוּ בָּאֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּעֵת יְזֹרְבוּ נִצְמָתוּ בְּחֻמּוֹ וְגוֹ' (איוב ו, יז). וּכְתִיב: וְיִתְרָם אָכְלָה אֵשׁ (איוב כב, כ). וְכֵן הַסְּדוֹמִיִּים, וַה' הִמְטִיר עַל סְדוֹם וְעַל עֲמוֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ (בראשית יט, כד). פַּרְעֹה אָמַר, מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקוֹלוֹ (שמות ה, ב), וְעִלָּה אֶת עַצְמוֹ וְאָמַר, לִי יְאוֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי (יחזקאל כט, ג). לְפִיכָךְ, עַל מוֹקְדָהּ. שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר, וַיַּרְעֵם מִשָּׁמַיִם ה' (תהלים יח, יד), מִנֹּגַהּ נֶגְדּוֹ עָבָיו עָבְרוּ בָּרָד וְגַחֲלֵי אֵשׁ (תהלים יח, יג). וְכֵן הוּא אוֹמֵר, וַיְהִי בָּרָד וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת (שמות ט, כד). וְאַף סַנְחֵרִיב עִלָּה אֶת עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: עָלִיתִי מְרוֹם הָרִים יַרְכְּתֵי לְבָנוֹן (מ״ב יט, כג). וּמֶה הָיָה לוֹ, בְּיַד מַלְאָכֶיךָ חֵרַפְתָּ אֲדֹנָי (מ״ב יט, כג). מֶה הָיָה לוֹ, וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר (מ״ב יט, לה). הוּא חֵרֵף עַל יְדֵי מַלְאָךְ, לְפִיכָךְ וַיֵּצֵא מַלְאָךְ וַיָּךְ. וּמֶה עָשָׂה לוֹ, וְתַחַת כְּבוֹדוֹ יֵקַד יְקֹד כִּיקוֹד אֵשׁ (ישעיה י, טז). מַהוּ תַּחַת כְּבוֹדוֹ. שֶׁשָּׂרַף אוֹתָם מִבִּפְנִים וְהִנִּיחַ בִּגְדֵיהֶם מִבַּחוּץ, שֶׁכְּבוֹדוֹ שֶׁל אָדָם זוֹ הִיא כְּסוּתוֹ. וְלָמָּה הִנִּיחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת בִּגְדֵיהֶן. עַל שֶׁהָיוּ בָּנָיו שֶׁל שֵׁם, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּנֵי שֵׁם עֵילָם וְאַשּׁוּר (בראשית י, כב). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חַיָּב אֲנִי לְשֵׁם אֲבִיהֶם, שֶׁנָּטְלוּ בִּגְדֵיהֶם וְכִסּוּ עֶרְוַת אֲבִיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקַּח שֵׁם וַיֶּפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה (שם ט, כג). לְפִיכָךְ הִנִּיחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת בִּגְדֵיהֶם וְשָׂרַף אֶת גּוּפָם, הָדָא הוּא דִּכְתִיב: הִיא הָעוֹלָה עַל מוֹקְדָהּ. וְאַף נְבוּכַדְנֶצַּר עִלָּה אֶת עַצְמוֹ וְאָמַר, אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב אֶדַּמֶּה לָעֶלְיוֹן (ישעיה יד, יד). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חַיֶּיךָ, לֹא דַּיְּךָ שֶׁכְּבָר אָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ הַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶה מִמַּעַל לְכוֹכְבֵי אֵל אָרִים כִּסְּאִי (ישעיה יד, יג), וְלֹא עוֹד אֶלָּא אָמַרְתָּ, אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב אֶדַּמֶּה לָעֶלְיוֹן, לְמַעְלָה אַתָּה רוֹצֶה לַעֲלוֹת וְכָךְ אָמַר לַחֲנַנְיָה וַחֲבֵרָיו, וּמַן הוּא אֱלָהּ דִּי יְשֵׁיזְבִנְכוֹן מִן יְדָי (דניאל ג, טו), בֵּיתוֹ שָׂרַפְתִּי וְעַמּוֹ הִגְלֵיתִי וְלֹא עָמַד עָלַי בְּבֵיתוֹ, וּבְבֵיתִי הוּא יָכֹל לִי, מֶה עָשָׂה, הִשְׁלִיכָן לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. רָמַז לַכִּבְשָׁן וְנַעֲשָׂה פְּלַנְיָא, וּמִי שֶׁרָאוּי לִישָּׂרֵף, לֹא נִשְׂרַף. וּמִי שֶׁלֹּא הָיָה רָאוּי לִישָּׂרֵף, נִשְׂרַף. וַתֵּצֵא הָאֵשׁ וְשָׂרְפָה חֲצִי הָאֻמּוֹת. שֶׁאַתָּה מוֹצֵא כְּשֶׁנִּתְכַּנְּסוּ לַחֲנֻכַּת צַלְמָא, מִתְּחִלָּה שְׁמוֹנֶה אֻמּוֹת הָיוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: בֵּאדַיִן מִתְכַּנְּשִׁין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא סִגְנַיָּא וּפַחֲוָתָא אֲדַרְגֶּזְרַיָּא גְּדָבְרַיָּא דְּתָבְרַיָּא תִּפְתָּיֵא וְכָל שִׁלְטֹנֵי מְדִינָתָא וְגוֹ' (דניאל ג, ג), הֲרֵי שְׁמוֹנֶה אֻמּוֹת. וּכְשֶׁנִּתְכַּנְּסוּ לִרְאוֹת לַחֲנַנְיָה וַחֲבֵרָיו, אֵין כְּתִיב שָׁם אֶלָּא אַרְבַּע אֻמּוֹת, וּמִתְכַּנְּשִׁין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא סִגְנַיָּא וּפַחֲוָתָא וְהַדָּבְרֵי מַלְכָּא (דניאל ג, כז). וְהֵיכָן אַרְבַּע אֻמּוֹת, אֶלָּא קַטִּל הִמּוֹן שְׁבִיבָא דִּי נוּרָא (דניאל ג, כב). וְאַף נְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע נִשְׂרָף בָּאֵשׁ וְנַעֲשָׂה אֵימַת שִׂירוּף עָלָיו. וְלָמָּה לֹא נִשְׂרַף בָּאֵשׁ כֻּלּוֹ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הַנִּיחוּ רָשָׁע זֶה חֶצְיוֹ, כְּדֵי שֶׁיֵּדַע עַל מִי גִּדֵּף. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּמָה, רָשָׁע, לֹא אָמַרְתָּ אֵינִי מְבַקֵּשׁ עוֹד לְהַלֵּךְ עִם בְּנֵי אָדָם אֶלָּא אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב. חַיֶּיךָ, כָּךְ אֲנִי עוֹשֶׂה לְךָ. וְלָךְ טָרְדִין מִן אֲנָשָׁא וְעִם חֵיוַת בָּרָא לֶהֱוִה מְדֹרָךְ (שם ד, כב). כְּשֵׁם שֶׁהֵבִיא מַכּוֹת עַל פַּרְעֹה וְעַל מִצְרַיִם, כָּךְ הֵבִיא עַל נְבוּכַדְנֶצַּר, שֶׁנֶּאֱמַר: אָתַיָּא וְתִמְהַיָּא דִּי עֲבַד עִמִּי אֱלָהָא עִלָּאָה (שם ג, לב), שֶׁנָּפַל אֵימַת שִׂירוּף עָלָיו. לְכָךְ נֶאֱמַר: הִיא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָהּ. הִיא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָהּ, זוֹ מַלְכוּת אֱדֹם שֶׁעִלְּתָה עַצְמָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: אִם תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר וְאִם בֵּין כּוֹכָבִים וְגוֹ' (עובדיה א, ד). וְנִדּוֹנֵית בָּאֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי קְטִילַת חֵיוְתָא וְהוּבַד גִּשְׁמָהּ וִיהִיבַת לִיקֵדַת אֶשָּׁא (דניאל ז, יא). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ, וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ וְגוֹ' (עובדיה א, יח). וּמַה דִּבֵּר. עַל יְדֵי מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: הִיא הָעוֹלָה עַל מוֹקְדָהּ. וְאַחַר כָּךְ, וְעָלוּ מוֹשִׁיעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו (עובדיה א, כא). סִיסְרָא שֶׁחֵרֵף, שֶׁכָּתוּב בּוֹ, וְהוּא לָחַץ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחָזְקָה (שופטים ד, ג), בְּחֵרוּפִין וּבְגִדּוּפִים, לְפִיכָךְ נִדּוֹן בָּאֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ, הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם (שם ה, כ). וְלָעוֹלָם הַבָּא, כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִפְרָע מֵעֵשָׂו, מֶה עֵשָׂו עוֹשֶׂה, מִתְעַטֵּף בְּטַלִּיתוֹ כְּזָקֵן וּבָא וְיוֹשֵׁב לוֹ אֵצֶל יַעֲקֹב. מִנַּיִן, שֶׁכֵּן כְּתִיב: אִם בֵּין כּוֹכָבִים שִׂים קִנֶּךָ (עובדיה א, ד). וְאֵין כּוֹכָבִים אֶלָּא יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וְגוֹ' (בראשית טו, ה), וּכְתִיב: כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ (שם). וּמַה יַּעֲקֹב אוֹמֵר לוֹ. אָחִי, אַתָּה לֹא תְּהֵא אָחִי כַּיּוֹצֵא בִּי, שֶׁנֶּאֱמַר: אֱהִי דְּבָרֶיךָ מָוֶת, אֱהִי קָטָבְךָ שְׁאוֹל, נֹחַם יִסָּתֵר מֵעֵינָי (הושע יג, יד). אֱהִי דְּבָרֶיךָ מָוֶת, גְּזֵרוֹת שֶׁהָיִיתָ גּוֹזֵר עָלַי, דּוּ פַּרְצוּפִים הָיִיתָ גּוֹזֵר עָלַי שֶׁאֶעֱבֹד עֲבוֹדָה זָרָה. וְאִלּוּ הָיִיתִי עוֹשֶׂה, הָיִיתִי חַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם. וְאִם לֹא אֲנִי עוֹבֵד אוֹתָהּ, אַתָּה הוֹרֵג אוֹתִי. לְפִיכָךְ, אֱהִי דְּבָרֶיךָ מָוֶת. אֱהִי קָטָבְךָ שְׁאוֹל, לְשׁוֹן אלנסט״י קָטָבְךָ, קאטאב״א, שְׁאוֹל. כֵּיוָן שֶׁעֵשָׂו יוֹרֵד לִשְׁאוֹל, יִשְׁתַּיֵּר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה בְכָל הָאָרֶץ נְאֻם ה' פִּי שְׁנַיִם בָּהּ יִכָּרְתוּ יִגְוָעוּ, וְהַשְּׁלִישִׁית יִוָּתֶר בָּהּ (זכריה יג, ח). וְאֵין שְׁלִישִׁית אֶלָּא יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: יִהְיֶה יִשְׂרָאֵל שְׁלִישִׁיָּה (ישעיה יט, כד). וְיִשְׂרָאֵל עַל שֶׁעָשׂוּ עַצְמָם נִבְזִים וּשְׁפָלִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וְגַם אֲנִי נָתַתִּי אֶתְכֶם נִבְזִים וּשְׁפָלִים (מלאכי ב, ט), וּמִתְנַחֲמִים וְנִגְאָלִים בָּאֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַאֲנִי אֶהֱיֶה לָהּ נְאֻם ה' חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב (זכריה ב, ט). כֵּיוָן שֶׁעֵשָׂו מִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְיִשְׂרָאֵל מִשְׁתַּיְּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר: אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַּמָּתִי (שה״ש ו, ט). וְכֵן הוּא אוֹמֵר, ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר (דברים לב, יב).