וְהִרְבֵּיתִי֙ אֶת־פְּרִ֣י הָעֵ֔ץ וּתְנוּבַ֖ת הַשָּׂדֶ֑ה לְמַ֗עַן אֲ֠שֶׁר לֹ֣א תִקְח֥וּ ע֛וֹד חֶרְפַּ֥ת רָעָ֖ב בַּגּוֹיִֽם׃
מדרש שכל טוב
ירויחו דורשי הפרשה וישכילו וסמך לפרשת בוז פרשת חרפה, שנאמר בבא רשע בא גם בוז ועם קלון חרפה (משלי יח ג), בבא רשע זה עשו הרשע, שנאמר ויבא עשו מן השדה, בא גם בוז, שבא לבזות את דבר בוראו ותחיית המתים והעולם הבא, ועם קלון חרפה שבעבור להודיע קלון חטאו, הביא הקב"ה חרפה במקומו, ואין חרפה אלא רעב, שנא' למען אשר לא תקחו עוד חרפת רעב בגוים (יחזקאל לו ל):
בראשית רבה
ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים - מה עדשה זו, עשויה כגלגל, כך העולם עשוי כגלגל. מה עדשה זו, אין לה פה, כך אָבֵל אסור לו לדבר. מה עדשה זו, יש בה אֵבֶל ויש בה שמחה, כך אבל שמת אבינו אברהם. שמחה, שנטל יעקב את הבכורה. ויאכל וישת, הכניס עמו כת של פריצים. אמרין: ניכול דידיה וניחוך עליו, ורוח הקודש אומרת (ישעיה כא): ערוך השולחן סדר פתורא, צפה הצפית סדר מנרתא. אמר רבי אבא בר כהנא: אית אתרא דקרין למנרתא צפיתא. קומו השרים, זה מיכאל וגבריאל. משחו מגן, כתבו, שהבכורה ליעקב! תני, בר קפרא: ולפי שהיו כמשחקים, הסכים הקדוש ברוך הוא ושחק עמהם, וקיים הבכורה ליעקב. מנין? דכתיב (שמות ד): כה אמר ה' בני בכורי ישראל. ויקם וילך רבי לוי אמר: מעולמו יצא. ויבז עשו את הבכורה ומה בזה עמה? אמר רבי לוי: תחיית המתים בזה עמה, הה"ד (משלי יח): בבוא רשע, בא גם בוז. בבוא רשע, זה עשו, שנאמר (מלאכי א): וקראו להם גבול רשעה. בא גם בוז, שבא בזיונו עמו. ועם קלון חרפה, שנתלוה לו קלונו של רעב, ואין חרפה אלא רעב, היך מה דאת אמר: (יחזקאל לו): אשר לא תקחו עוד חרפת רעב בגוים(עי' יואל ב' יט) ויהי רעב בארץ וגו'.