חסידות על יחזקאל לו:ל

בְּכֵן צָרִיךְ לְשַׂדֵּד וּלְשַׁבֵּר הַבַּהֲמִיּוּת שֶׁלּוֹ הַמִּתְאַוָּה לֶאֱכֹל, כִּי עִקַּר הָרְעָבוֹן הוּא לְבַהֲמִיּוּת. גַּם אָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ (בראשית פ' סג): בָּא זָדוֹן וְיָבוֹא קָלוֹן – דָּא קְלוֹנוֹ שֶׁל רָעָב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יחזקאל ל״ו:ל׳): אֲשֶׁר לֹא תִּקְחוּ עוֹד חֶרְפַּת רָעָב בַּגּוֹיִם.

וְתִקּוּנוֹ הוּא יוֹסֵף, בִּבְחִינַת (בראשית ל׳:כ״ג-כ״ד): אָסַף אֱלֹקִים אֶת חֶרְפָּתִי; שֶׁהוּא מַמְתִּיק אֶת הָרָע, שֶׁהוּא בְּחִינַת הָרָעָב, בִּבְחִינַת (יחזקאל ל״ו:ל׳): אֲשֶׁר לֹא תִקְחוּ עוֹד חֶרְפַּת רָעָב בַּגּוֹיִם. וְהוּא בְּחִינַת: אָסַף רוּחַ וְכוּ', בְּחִינַת (בראשית מ״א:ל״ח): אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹקִים בּוֹ. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ, (שם מו): וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ – שֶׁעַל־יְדֵי הַיָּד, נִשְׁמָר הָעַיִן מִכֹּחַ הַמְדַמֶּה כַּנַּ"ל: