יחזקאל לז:יז מדרש: קוהלת רבה, מדרש שכל טוב ומדרש תהילים

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין פָּתַר קְרָיָיא בְּיִשְׂרָאֵל, עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְשָׁעָה קַלָּה הָיִיתִי אֲנִי מְיַלֶּדֶת לְבָנַי, דִּכְתִיב (יחזקאל טז, ד): וּמוֹלְדוֹתַיִךְ בְּיוֹם הוּלֶּדֶת. וְעֵת לָמוּת, דִּכְתִיב (במדבר יד, לה): בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמֻתוּ, (במדבר כה, סה). וְלֹא נוֹתַר מֵהֶם אִישׁ כִּי אִם כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה וגו'. וְעֵת לָטַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ט, טו): וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם. וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ, דִּכְתִיב (דברים כט, כז): וַיִּתְּשֵׁם ה' מֵעַל אַדְמָתָם. עֵת לַהֲרוֹג, דִּכְתִיב (איכה ב, ד): וַיַּהֲרֹג כֹּל מַחֲמַדֵּי עָיִן. וְעֵת לִרְפּוֹא, דִּכְתִיב (ירמיה לג, ו): הִנְנִי מַעֲלֶה לָּהּ אֲרֻכָה וּמַרְפֵּא וגו'. עֵת לִפְרוֹץ, דִּכְתִיב (עמוס ד, ג): וּפְרָצִים תֵּצֶאנָה אִשָּׁה נֶגְדָּהּ. וְעֵת לִבְנוֹת, דִּכְתִיב (עמוס ט, יא): וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם. עֵת לִבְכּוֹת, דִּכְתִיב (איכה א, ב): בָּכֹה תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה. וְעֵת לִשְׂחוֹק, דִּכְתִיב (תהלים קכו, ב): אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וגו'. עֵת סְפוֹד, דִּכְתִיב (ישעיה כב, יב): וַיִּקְרָא ה' אֱלֹהִים צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וגו'. וְעֵת רְקוֹד, דִּכְתִיב (זכריה ח, ה): וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ וגו'. עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים, דִּכְתִיב (איכה ד, א): תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי קֹדֶשׁ. וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים, דִּכְתִיב (ישעיה כח, טז): הִנְנִי יִסַּד בְּצִיּוֹן אָבֶן וגו'. עֵת לַחֲבוֹק, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ב, ו): וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי. וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ו, יב): וְרִחַק ה' אֶת הָאָדָם. עֵת לְבַקֵּשׁ, דִּכְתִיב (דברים ד, כט): וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ. וְעֵת לְאַבֵּד, דִּכְתִיב (דברים יא, טז): הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וגו' וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה. עֵת לִשְׁמוֹר, דִּכְתִיב (תהלים קכא, ד): הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל. וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ, דִּכְתִיב (דברים כט, כז): וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת וגו'. עֵת לִקְרוֹעַ, דִּכְתִיב (שמואל א טו, כח): קָרַע ה' אֶת מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל. וְעֵת לִתְפּוֹר דִּכְתִיב (יחזקאל לז, יז): וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ וגו'. עֵת לַחֲשׁוֹת, דִּכְתִיב (ישעיה מב, יד): הֶחֱשֵׁיתִי מֵעוֹלָם וגו'. וְעֵת לְדַבֵּר, דִּכְתִיב (ישעיה מ, ב): דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלָיִם וגו'. עֵת לֶאֱהֹב, דִּכְתִיב (מלאכי א, ב): אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר ה'. וְעֵת לִשְׂנֹא, דִּכְתִיב (ירמיה יב, ח): נָתְנָה עָלַי בְּקוֹלָהּ עַל כֵּן שְׂנֵאתִיהָ. עֵת מִלְחָמָה, דִּכְתִיב (ישעיה סג, י): וַיֵּהָפֵךְ לָהֶם לְאוֹיֵב הוּא נִלְחַם בָּם. וְעֵת שָׁלוֹם, דִּכְתִיב (ישעיה סו, יב): הִנְנִי נֹטֶה אֵלֶיהָ כְּנָהָר שָׁלוֹם וגו'.

שבע שנים ויהיו בעיניו כימים אחדים. כלומר כשני ימים, ודומה לדבר וקרב אותם אחד אל אחד לך לעץ אחד והיו לאחדים בידיך (יחזקאל לז יז), אלא שנכתב גזירה שוה, כדדרשינן, שהן ז' שנים, אך דרך הפשט מודיע מה שאמרה לו אמו וישבת עמו ימים (בראשית כז מד), הן שנה אחת, וכן כאן כתיב ויהיו בעיניו ז' שנים הללו כשנה אחת, שאמרה לו אמו, כל כך באהבתו אותה שחיבתה קשורה בנפשו:

דבר אחר זה שאמר הכתוב (תהלים צז ז) יבושו כל עובדי פסל. א"ר יודן בשם רב נחמן עתיד הקדוש ברוך הוא ליתן ממש בעבודה זרה לעתיד לבוא והיא באה ומשתחוה להקדוש ברוך הוא ואחר כך היא בושה לעובדיה. א"ר פנחס עתיד הקדוש ברוך הוא ליתן פה לעכו"ם ומדברת לפני עובדיה לעתיד לבוא ואומרת להם הנחתם לחיי עולם קונה שמים וארץ והשתחויתם למי שנאמר עליו (שם קלה טז) פה להם ולא ידברו. ועשיתם את הטפל עיקר. א"ר יוחנן אל תתמה. שכשירד הקדוש ברוך הוא בסיני נתן כח בעכו"ם והשתחוו לו. אמר רבי תחליפא וקרא מסייעו (שם צז ז) השתחוו לו כל אלקים. ישתחוו לו אינו אומר אלא השתחוו לו. שכבר השתחוו לו בסיני. ר' יהודה ור' נחמיה. (חד) אמר מה עכו"ם נעשית פרקים פרקים כך עובדיה נעשו פרקים פרקים. שנאמר (זכריה יד יב) וזאת תהיה המגפה. ורבנן אמרי מה עכו"ם ניתכת באור כן עובדיה ניתכין באור. ר' יהושע בן לוי ור' שמואל ור' נחמיה אומרים כשישב הקדוש ברוך הוא לדון את העכו"ם וישראל לעתיד לבוא. לישראל הוא דן אותם לזכות והעכו"ם מתביישין. ומהו עושה מכניס יצר הרע ביניהן והן אומרים מבקשין אנו את דיננו שיהפך. מה הקדוש ברוך הוא עושה דן אותן ומחייבן ומתביישין שנייה. שאילו שתקו לא נתביישו אלא פעם אחת. לכך שני פעמים יבושו יבושו. ולעתיד לבוא כל אומה עכו"ם קורא לאלקיה יש קורא ללבנה ויש קורא לחמה. ואין עונין אותן לפי שאין בהם ממש. והן מתביישין שלא יענו אותן שנאמר יבושו כל עובדי פסל. ואחר כך באין אצל הקב"ה והוא אומר להם עשיתם טפל עיקר ואני עושה לכם עיקר טפל ואיני עונה לכם לפי שלא באתם תחלה אצלי. שאלמלי באתם תחלה הייתי עונה אתכם שנאמר (תהלים יח מב) ישועו ואין מושיע. אלו אלקיהם. על ה' ולא ענם. זה הקדוש ברוך הוא שאינו עונה אותם. לכך שני פעמים יבושו יבושו. רבי יהושע בן לוי אמר לעתיד הקדוש ברוך הוא דן את ישראל ומזכן ונותן לצדיקים דימוס שיכנסו לגן עדן ומכניס את הרשעים לגיהנם. וחוזר ומוציא אותן ומכניסן לגן עדן. ואומר להם הרי מקום לצדיקים ועוד מקומות פנויים. שלא תאמרו אלו היינו עושים תשובה לא היה לנו מקום פנוי בגן עדן עם הצדיקים. ומוציא את הצדיקים מגן עדן ומכניסן לגיהנם. ואמר להם הרי מקום הרשעים ועוד מקומות פנויים. שלא תאמרו אלו נתחייבנו לא היה לנו מקום פנוי בגיהנם. אלא הרשעים ירשו גיהנם שלכם ושלהם. והוא שאמר הכתוב (ישעיה סא ז) תחת בשתכם וגו' משנה יירשו. ואתם יורשים גן עדן שלכם ושלהם. ולפי שהם מתביישין אמר דוד אל אבושה. למי היא הבושה לרשעים שנאמר (תהלים לא יח) יבושו רשעים ידמו לשאול. אמר רב כל מי שנותן בה פגם לא יראה באותה טובה. שנאמר (שם כ) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. אמר רבי אבדימי דמן חיפא שלש מאות ועשר עולמות עתיד הקב"ה לעשות לכל צדיק וצדיק. שנאמר (משלי ח כא) להנחיל אוהבי יש. י"ש בגימטריא הכי הוי. אמר רבי יצחק בן תרדיון חרבו של הקדוש ברוך הוא שש עשרה פנים. שנאמר (יחזקאל כא כא) התאחדי הימיני השימי השמאילי אנה פניך מועדות. מה אם מדת פורענות שהיא ממועטת כך מדה טובה שהיא מרובה על אחת כמה וכמה. אמר ר' יודן בשם רבי אליעזר בר אבינא לשני בני אדם גילה הקדוש ברוך הוא את הקץ ליעקב ולדניאל. ליעקב שנאמר (בראשית מט א) ויקרא יעקב אל בניו. ואחר כך העלים ממנו. מה כתיב אחריו ראובן בכורי אתה. וכן דניאל שנאמר (דניאל י יד) ובאתי להבינך את אשר יקרה לעמך באחרית הימים. וכיון שבא לגלות את הקץ מהו אומר (שם יב ד) ואתה דניאל סתום וחתום הדברים. אמר רבי אבא בר כהנא אמר הקדוש ברוך הוא לישראל אתם צפנתם לי את התורה ואת המצוות בעולם הזה ואני צופן לכם מאותו הטוב שמתוקן לצדיקים לעתיד לבוא. שנאמר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. אמר רבי יודן אמר הקב"ה אתם לפי כחכם ואני לפי כחי. אמר ר' יונתן שלשה לשונות [נאות] הן. לשון רומי לקרב. לשון יוני לדבר. לשון אשורית לתפלה. הוי תצפנם בסכה מריב לשונות: