ישעיהו כא:יב מדרש: עין יעקב, אוצר מדרשים, מדרש לקח טוב ומדרש תנחומא

אָמַ֣ר שֹׁמֵ֔ר אָתָ֥ה בֹ֖קֶר וְגַם־לָ֑יְלָה אִם־תִּבְעָי֥וּן בְּעָ֖יוּ שֻׁ֥בוּ אֵתָֽיוּ׃ (ס)

עין יעקב

[פִּסְקָא]. אַרְבָּעָה אֲבוֹת נְזִיקִין: הַשּׁוֹר וְהַבּוֹר וְהַמַּבְעֶה וְהַהֶבְעֵר וְכוּ'. מַאי 'מַבְעֶה'? רַב אָמַר: 'מַבְעֶה' זֶה אָדָם. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: 'מַבְעֶה' זֶה הַשֵּׁן. רַב אָמַר: מַבְעֶה זֶה אָדָם, דִּכְתִיב: (ישעי' כא) "אָמַר שׁוֹמֵר: אָתָא בֹקֶר וְגַם לָיְלָה, אִם תִּבְעָיוּן בְּעָיוּ". וּשְׁמוּאֵל אָמַר: מַבְעֶה זֶה הַשֵּׁן, דִּכְתִיב: (עובדיה א) "אֵיךְ נֶחְפְּשׂוּ עֵשָׂו, נִבְעוּ מַצְפֻּנָיו". מַאי מַשְׁמַע? כְּדִמְתַרְגֵּם רַב יוֹסֵף: "אֵיכְדֵין אִיתְבַּלִישׁ עֵשָׂו, אִתְגַלְיָין מַטְמְרוֹהִי".
שאל רבBookmarkShareCopy

אוצר מדרשים

[וזה דבר ה׳ אשר דיבר מט״ט שר צבא ה׳ באמת, אפרים לא יקנא את יהודה ויהודה לא יצור את אפרים ועצת שלום תהיה בין שניהם], וכך השביעני מטטרון כי [ביום אחד ועשרים לחדש הראשון] למלאות חרבות ירושלם תשע מאות ותשעים שנה תהיה תשועת ה׳ [יבא מנחם בן עמיאל בימי ארמילוס אשר תלד הצלם]. מנחם ואליהו יעמדו על הים הגדול ויקראו במבואיו, ויצאו כל פגרי ישראל שהשליכו עצמם בים מפני שוביהם [בעמק יהושפט כי שם יהיה משפט לרשעים ושמחה לצדיקים, בחדש השני הוא חדש אייר]. ואז תעל עדת קרח ויבואו אצל משה ויחיו מתי מדבר ואסף דגל הקרחי [אשר פצתה האדמה את פיה ובלעה אותם ואת בתיהם ואת אהליהם בערבות יריחו על נחל השיטים, ובשמונה עשר בו ירעשו ההרים והגבעות ותתנודד הארץ וכל אשר עליה והים וכל אשר בו. ובאחד לחדש השלישי יבואו מתי מדבר ויעשו חבורות חבורות עם אחיהם על נחל השיטים, ובשמונה עשר בו לחדש סיון יהיה רעש בבתים ובחומות ובמגדלים ותרגז הארץ ויושביה], וירד הש״י בהר גריזים וההר יבקע מגערתו וילחם בגוים ההם, כאיש מלחמות יעיר קנאה, ויבא משיח בן דוד ויפח באפיו של ארמילוס וימיתהו, וכל ישראל יראו בשוב ה׳ ציון (שנאמר עין בעין יראו בשוב ה׳ ציון) כאיש מלחמות וכובע ישועה בראשו וילבש שריון וילחם בארמילוס ובחייליו, ויפלו כולם פגרים מתים בבקעת ארבאל. וימלטו שרידים ויתקבצו בסלע חמשה אלף וחמש מאות, ולבושי שריון מאה אלף וחמש מאות מישראל ונחמיה בראשם ויהרגום. ואחרי זאת יבא מנחם בן עמיאל ונחמיה ואליהו ויעלו לירושלם ובחדש אב [בו ביום אשר ספדו על נחמיה] ישבו בחרבות ירושלם, והיתה שמחה גדולה לישראל ויקריבו קרבניהם ויערב לה׳ מנחת יהודה וישראל כבראשונה וירח ריח נחוחינו וישמח מאד בהדר הבית הבנוי למעלה [ויצא משיח ה׳ וכל ישראל אחריו ברגליהם ויעמדו לפני שערי ירושלם מול הר גריזים, והאל הקדוש יעמוד בראש ההר, והאימה תכבד על השמים ושמי השמים ועל המים ותנוביהם ועל ההרים ויסודותיהם, ולא ימצא בכל בריה רוח ונשמה, כי יעלה הקב״ה נגד הכל על הר הזיתים. ותראינה ציון וירושלם ותאמר ציון מי ילד לי את אלה ואלה איפה הם (ישעיה מ״ט כ״א), ויעל נחמיה לירושלם ויאמר הנה בניך אשר ילדת ואשר גלו ממך, גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלם הרחיבי מקום אהלך ויריעות משכנותיך (שם נ״ד ב'). ויראני מט״ט הדובר בי את כל הדברים האלה], והוסיף בה באורך וברוחב, [וראיתי חומותיה מקיפות סביבותיה] מן המדבר והלבנון ומן הנהר הגדול נהר פרת ועד הים האחרון. ויראני הבית וההיכל בנוי על חמשה ראשי הרים, ואשאל לו מה שמם, ויען לי לבנון והר המוריה ותבור וכרמל וחרמון [ויען מט״ט ויאמר אלי האות הזה יהיה למלאות לחרבות ירושלם תשע מאות ותשעים שנה תשועה לה', אם תבעיון בעיו שובו אתיו (ישעיה כ״א י״ב). בשנה החמישית יבא נחמיה בן חושיאל ויקבץ ישראל לירושלם, בשנה הששית תעמוד חפצי בה אשת נתן בן דוד הנולד בחברון (עי׳ זכריה י״ב ובפירושים שם) ותהרוג שני מלכים נוף ואטרס (עי׳ לעיל), ובשנה השביעית יציץ שרש ישי הוא מנחם בן עמיאל].
שאל רבBookmarkShareCopy

מדרש לקח טוב

בלע י"י ולא חמל. בבית ראשון כתיב (דה"ב כה ט) וישרוף את בית י"י ואת בית המלך ואת כל בית גדול שרף באש. בית י"י זה בית המקדש בית המלך זה פלטין של מלך ואת כל בית גדול אלו בתי מדרשות שהיו מגדלים בהם תורה ובמקדש שני אמר ר' פינחס בשם ר' הושעיא ד' מאות ופ' בתי כנסיות היו בירושלים חוץ מבית המקדש ובכל אחת ואחת היה לה בית ספר ובית תלמוד בית ספר למקרא ובית תלמוד למשנה ובכולם עלה אספסיינוס והחריבם ומנא לנו שבתי כנסיות נקראו נאות יעקוב שנ' (תהלים לג א) רננו צדיקים ביי" לישראים נאוה תהלה. בלע י"י ולא חמל כענין שנ' (הושע ח ח) נבלע ישראל עתה היו בגוים ככלי אין חפץ בו. את כל נאות יעקוב אלו תלמידי חכמים שהם נאותם של ישראל שהם מנויין לשם אמ' ר' יוחנן פ' אלף פרחי כהונה ובידם פ' אלף מגיני דהב והלכו ובקעו בחיילותיו של נבוכדנצר והלכו להם אצל הישמעאלים אמ' להם השקוני מים אמרו להם אכלו תחלה הוצאו מיני מלוחין לאחר שאכלו הביאו נודות נפוחין היה אחד מתירו ונותנן לתוך פיהו והיה הרוח נכנס לתוך פיהם והיו מפרפרין ומתים ועליהם אמר הנביא (ישעיה כא יא, יב) משא כערב ביעד בערב תלינו אורחות דדגים לקראות צמא התיו מים בלחמו קדמו נודד פי' נודות. הרם בעברתו אלו חומות ירושלים שנבלעו ממקומם שנ' הגיעו לארץ. ממלכה. אלו ישראל כענין שנ' (שמות יט ו) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים. ושריה אלו שרים מלמעלה שירדו מגדולתם כענין שנ' (דניאל י כא) ואין אחד מתחזק עמי על אלה כי אם מיכאל שרכם ואמר בעת ההיא יעמוד מיכאל השר הגדול העומד על בני עמך וכפשוטו ממלכה ושריה המלכות ושריה כענין שנ' (איכה ב ט) מלכה ושריה בגוים היה אומר להם ירמיה חזרו בכם ועשו תשובה עד שלא יבואו שנאים אמרו אם יבואו שונאים מה הם יכולין לעשות דין אמ' מקיף לה נורא ואחרינא אמ' אנא מקיף ליה פרזלא אמ' השם בידילי אתון משתמשין מה עשה עמה ושינה שמותם של מלאכים דין דהוה על נורא עביד על מיא ודין דהוא על מיא עבדיה על פרזלא וכיון שגרמו עוונות ובאו שונאים שרו מכריזין כל חד וחד פלן ופלן תא עביד לי מלא פלן אמ' ליה לית בחילי דאנא מורם מיניה ההוא דכתי' (ישעיה מג כח) ואחלל שרי קדש ואתנה לחרם יעקוב וישראל לגדופים.
שאל רבBookmarkShareCopy