ישעיהו לה:י מדרש: אוצר מדרשים, עין יעקב, ספרי דאגדתא ופסיקתא רבתי

וּפְדוּיֵ֨י יְהוָ֜ה יְשֻׁב֗וּן וּבָ֤אוּ צִיּוֹן֙ בְּרִנָּ֔ה וְשִׂמְחַ֥ת עוֹלָ֖ם עַל־רֹאשָׁ֑ם שָׂשׂ֤וֹן וְשִׂמְחָה֙ יַשִּׂ֔יגוּ וְנָ֖סוּ יָג֥וֹן וַאֲנָחָֽה׃ (פ)

אוצר מדרשים

— שש במדבר, ראשונה (י״ב), שהיתה שכינה מהלכת לפניהם שנאמר וה׳ הולך לפניהם יומם (שמות י״ג כ״א), וכן עתיד הקב״ה להלוך לפניהם שנאמר כי הולך לפניכם ה׳ (ישעיה נ״ב י״ב). שנייה (י״ג) נתן להם את המן ונגנז, ועתיד הקב״ה להחזירו לישראל שנאמר אכול ושבוע והותיר (דהי״ב ל״א י'). שלישית (י״ד) נתן להם את השליו ונגנז ועתיד הקב״ה להחזירו לישראל שנא׳ כי מאספיו יאכלוהו (ישעיה ס״ב ט). רביעית (ט״ו) שלא היו צריכין לא לאור החמה ולא לאור הלבנה (כי עמוד הענן היה יומם ועמוד האש לילה), ועתידין ישראל לעתיד לבוא שלא ישתמשו לא לאור החמה ולא לאור הלבנה שנאמר לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם (ישעיה ס׳ י״ט). חמישית (ט״ז) כיון שאמרו נעשה ונשמע ירדו ששים רבוא מלאכי השרת ונתנו בראש כל אחד ואחד שני כתרים וזיינין במתניו שנאמר מוסר מלכים פתח ויאסור אזור במתניהם (איוב י״ב י״ח), כיון שחטאו ירדו מאה ועשרים מלאכי חבלה ונטלום מהם שנאמר ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב (עי' שבת ל' ע״א וכתובות קי״א ע״ב), ועתיד הקב״ה להחזירם להם לעתיד לבוא, שנאמר ופדויי ה׳ ישובון ובאו לציון ברינה ושמחת עולם על ראשם (ישעיה ל״ה י'), שמחה בלבם לא נאמר אלא שמחת עולם על ראשם, מלמד שעתיד הקב״ה להחזיר כתריהם לישראל לימות המשיח בשמחה, שנאמר ששון ושמחה ישיגו. ששית (י״ז) שהיה הקב״ה תוקע בשופר שנאמר ויהי קול השופר הולך וחזק מאד (שמות י״ט י״ט), ועתיד הקב״ה לקבץ את ישראל בשופר שנאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו׳ (ישעיה כ״ז י״ג).
שאל רבBookmarkShareCopy

עין יעקב

הַנְהוּ תְּרֵי מִינִים, חַד שְׁמֵיהּ: 'שָׂשׂוֹן', וְחַד שְׁמֵיהּ: 'שִׂמְחָה'. אָמַר לֵיהּ שָׂשׂוֹן לְשִׂמְחָה: אֲנָא עֲדִיפְנָא מִינָךְ, דִּכְתִיב: (ישעיה לה) "שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ" וְגוֹ'. אָמַר לֵיהּ שִׂמְחָה לְשָׂשׂוֹן: אֲנָא עֲדִיפְנָא מִינָךְ, דִּכְתִיב: (אסתר ח) "שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן לַיְּהוּדִים". אָמַר לֵיה שָׂשׂוֹן לְשִׂמְחָה: חַד יוֹמָא שַׁבְקוּךְ וְשַׁוְיוּךְ פַּרְוַונְקָא, דִּכְתִיב: (ישעיה נה) "כִּי בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ". אָמַר לֵיהּ שִׂמְחָה לְשָׂשׂוֹן: חַד יוֹמָא שַׁבְקוּךְ וּמָלוּ בָּךְ מַיָּא, דִּכְתִיב: "וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן". אָמַר לֵיהּ הַהוּא מִין דִּשְׁמֵיהּ שָׂשׂוֹן לְרַבִּי אַבָּהוּ: עֲתִידִיתוּ דִּתְמָלוּ לִי מַיִם לְעָלְמָא דְּאַתֵּי, דִּכְתִיב: "וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן". אָמַר לֵיהּ: אִי הֲוָה כְּתִיב: "לְשָׂשׂוֹן" כִּדְקָאָמַרְתְּ, הַשְׁתָּא דִּכְתִיב: "בְּשָׂשׂוֹן", מַשְׁכֵיהּ דְּהַהוּא גַּבְרָא מַשְׁוִינָן לֵיהּ גּוּדָא, וּמָלִינָן בֵּיהּ מַיָּא].
שאל רבBookmarkShareCopy

ספרי דאגדתא

[אסתר ב, ה] איש יהודי היה בשושן הבירה. זהו שנאמר ברוח הקודש על ידי דוד מלך ישראל, יקדמוני ביום אידי ויהי ה' למשען לי (תהלים יח יט), כנגד מי אמרו למקרא הזה, לא אמרו אלא כנגד כנסת ישראל, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבונו של עולם אלמלא רחמיך כבר הייתי נאבדה מן העולם, מהו ביום אידי, שאין אומות העולם מתגרות בישראל עד שמזכירין עונותיהם של ישראל שתי פעמים, אחת בימי עמלק, ואחת בימי המן, שנאמר כי מחה אמחה את זכר עמלק (שמות יז יד), מאי כי מחה אמחה, אחת של זרע עמלק, ואחת זכרו של המן, וזהו שאילה ששאל הגמון אחד את ר' מאיר, א"ל עם בזוי אתם, כשם שאמר לכם המן, א"ל ר' מאיר מפני מה, א"ל עבד אחד יש לי, וביישתי אותו בושה גדולה, והוצאתי אותו מתוך ביתי, ואמרתי לו אין אני רוצה בך, הלך אותו העבד וקנה לו אדון אחד לעצמו, כך טרד אתכם קונכם, והגלה אתכם לבינינו במעשינו, ואתם מבקשים ללמוד או לאו, א"ל ר' מאיר יש לי בן אחד, ואני אוהב אותו ביותר, ומתוך מאכל ומשתה עבר בדרכים מכוערים, וטרדתי אותו והוצאתיו מביתי, וקבעתי לו זמן, ואמרתי לו אם אתה חוזר בתשובה אני מחזירך לביתי כל זמן, וכל אותן השנים שקבעתי לו זמן הוא יושב ובוכה וצועק, עד שאחוס עליו, ואומר לו הלוך בדרכים הראשונים וחזור בתשובה, אף אנו בניו של מקום, ומפני גיאות שהייתה בנו, כעסנו אותו ומרדנו לפניו, וטרדנו לביניכם, ונשבע לנו עד עת קץ, עכשיו נעשה תשובה וירחם עלינו ויחזירנו לארצינו, ואם בדרכים מכוערים נלך לא יחזירנו לארצנו, א"ל ההגמון יש להם חזרה, א"ל ר' מאיר כתיב ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב נאום ה' (ישעיה נט כ), וכבר נשבע הקב"ה בשמו שיחזיר אותנו, אמר ליה ההגמון שמא לציון ולא לכם, א"ל וכבר כתיב ופדויי ה' ישובון ובאו (לציון) [ציון] ברנה (ישעיה לה י'), א"ל שמא דור המדבר הוא מחזיר ותו לא, א"ל ר' מאיר כבר כתיב כולם נקבצו באו לך (שם מט יח), א"ל ההגמון שמא על החיים חוזר ועל המתים אינו חוזר, אמר לו ר' מאיר כבר כתיב יחיו מתיך נבלתי (בל) יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר (ישעיה כו יט), א"ל שמא מתים יקומון נפלים בל יקומון, א"ל כבר כתיב נבלתי יקומון, הדומין לנבלות, א"ל אתה נצחת אותי, אתם אמת ותורתכם אמת, לכך נאמר יקדמוני ביום אידי.
שאל רבBookmarkShareCopy

עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)

זמין למנויי פרימיום בלבד

עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)

זמין למנויי פרימיום בלבד