משלי לא:ל מדרש: שמות רבה, עין יעקב, עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק) ואוצר מדרשים

ותיראן המילדות את האלהים - עליהן נאמר (משלי לא, ל): אשה יראת ה' היא תתהלל. ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים, להן לא נאמר, אלא אליהן. אמר רבי יוסי בר חנינא: מלמד, שתבע אותן להזדוג להם ולא קבלו ממנו. ותחיין את הילדים וכי מאחר שלא עשו כאשר דבר אליהן, אין אנו יודעין שקימו את הילדים?! למה הוצרך הכתוב לומר ותחיין את הילדים? יש קלוס בתוך קילוס, לא דין שלא קימו את דבריו, אלא עוד הוסיפו לעשות עמהם טובות. יש מהם שהיו עניות, והולכות המילדות ומגבות מים ומזון מבתיהם של עשירות, ובאות ונותנות לעניות, והן מחיות את בניהן, הוא שכתוב: ותחיין את הילדים. דבר אחר: ותחיין את הילדים יש מהם שראויים לצאת חגרים, או סומים, או בעלי מומין, או לחתוך בו אבר, שיצא יפה. ומה היו עושות? עומדות בתפילה, ואומרות לפני הקדוש ברוך הוא: אתה יודע, שלא קימנו דבריו של פרעה, דבריך אנו מבקשות לקים, רבון העולם! יצא הולד לשלום, שלא ימצאו ישראל ידיהם להשיח עלינו, לומר: הרי יצאו בעלי מומים, שבקשו להרוג אותם. מיד היה הקדוש ברוך הוא שומע קולן ויוצאין שלמים. אמר רבי לוי: הרי אמרת את הקלה, אמור את החמורה, יש מהן שראויין למות בשעת יציאתן, או אמן לסכן בם ולמות אחר יציאתן, והיו עומדות בתפילה ואומרות להקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! תלה להם עכשיו, ותן להם נפשותיהם, שלא יאמרו ישראל: הן הרגו אותן. והקדוש ברוך הוא עושה תפילתן, לפיכך, ותחיין את הילדים. ותחיין, אלו האמהות. הילדים, הילדים ממש. דבר אחר: ותיראן המילדות קשטו עצמן למעשה זקנן, זה אברהם, כמה שהקדוש ברוך הוא מעיד עליו, (בראשית כב, יב): כי עתה ידעתי כי ירא אלהים וגו'. אמרו: אברהם אבינו עליו השלום פתח לו פונדק, והיה זן את העוברים ואת השבים, בני אדם ערלים, ואנו לא דינו שאין לנו להאכילן, אלא להרוג אותן?! אנו נחיה אותן! כיון שראה פרעה שלא עשו גזרתו, שלח וקרא אותן, הדא הוא דכתיב: ויקרא מלך מצרים למילדות:

כד כְּתִיב: (ש"א כה) "פַּלְטִי", וּכְתִיב: (ש"ב ג) "פַּלְטִיאֵל". אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: 'פַּלְטִי' שְׁמוֹ, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ 'פַּלְטִיאֵל'? שֶׁפְּלָטוֹ אֵל מִן הָעֲבֵרָה. מֶה עָשָׂה? נָעַץ חֶרֶב בֵּינוֹ לְבֵינָהּ, אָמַר: כָּל הָעוֹסֵק בְּדָבָר זֶה, יִדָּקֵר בְּחֶרֶב [זֶה]. וְהָכְּתִיב: (שם) "וַיֵּלֶךְ אִתָּהּ אִישָׁהּ"? שֶׁנַּעֲשָׂה לָהּ כְּאִישָׁהּ. וְהָכְּתִיב: (שם) "הָלוֹךְ וּבָכֹה". עַל מִצְוָה דְּאָזִיל מִינֵיהּ. (ש"ב ג) "עַד בַּחֻרִים". שֶׁנַּעֲשׂוּ שְׁנֵיהֶם כְּבַחוּרִים, שֶׁלֹּא טָעֲמוּ טַעַם בִּיאָה. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: תָּקְפּוֹ שֶׁל יוֹסֵף, עַנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל בֹּעַז. תָּקְפּוֹ שֶׁל בֹּעַז, עַנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל פַּלְטִי בֶּן לַיִשׁ. תָּקְפּוֹ שֶׁל יוֹסֵף, עַנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל בֹּעַז, דִּכְתִיב: (רות ג) "וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ, וַיִּלָּפֵת", מַאי 'וַיִּלָּפֵת'? אָמַר רַבִּי: שֶׁנַּעֲשָׂה בְּשָׂרוֹ כְּרָאשֵׁי לְפָתוֹת. תָּקְפּוֹ שֶׁל בֹּעַז, עַנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל פַּלְטִי בֶּן לַיִשׁ, כְּדַאֲמָרָן. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי דִּכְתִיב: (משלי לא) "רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה". "רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל", זֶה יוֹסֵף וּבֹעַז, "וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה", זֶה פַּלְטִי בֶּן לַיִשׁ. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: מַאי דִּכְתִיב: (שם) "שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי", "שֶׁקֶר הַחֵן", זֶה יוֹסֵף. "וְהֶבֶל הַיֹפִי", זֶה בֹּעַז. "יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל", זֶה פַּלְטִי בֶּן לַיִשׁ. דָּבָר אַחֵר: "שֶׁקֶר הַחֵן", זֶה דּוֹרוֹ שֶׁל מֹשֶׁה. "וְהֶבֶל הַיֹּפִי", זֶה דּוֹרוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ. "יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל", זֶה דּוֹרוֹ שֶׁל (חזקיה) [הַזְּקֵנִים]. דָּבָר אַחֵר: "שֶׁקֶר הַחֵן", זֶה דּוֹרוֹ שֶׁל מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ. "וְהֶבֶל הַיֹּפִי", זֶה דּוֹרוֹ שֶׁל חִזְקִיָּה. "יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל", זֶה דּוֹרוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה בַּר אִלָעִאי. אָמְרוּ עָלָיו עַל (דורו של) רַבִּי יְהוּדָה בַּר אִלָעִאי, שֶׁהָיוּ שִׁשָּׁה תַּלְמִידִים מִתְכַּסִּים בְּטַלִּית אַחַת וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה.

(דף כו ע״ב) משנה אמר רבן שמעון בן גמליאל (מורה ח״ג מ׳ ל״ו) לא היו ימים טובים לישראל כט״ו באב וכיוהכ״פ שבהם בנות ישראל יוצאות בכלי לבן שאולים כדי שלא לבייש את מי שאין לו וכל הכלים טעונין טבילה ובנות ירושלים יוצאות במחולות בכרמים ומה הן אומרות בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך אל תתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה (משלי לא ל) שקר החן והבל היופי אשה יראת ה׳ היא תתהלל ואומר (שם) תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה. וכן הוא אומר (שה״ש ג יא) צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו ביום חתונתו זו מתן תורה וביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו: