מדרש על משלי לא:31

מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן (דברים ד, לט): וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ, אָמַר רַבִּי מֵאִיר אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתְּ וְלִבְּךָ יוֹדְעִים מַעֲשִׂים שֶׁעָשִׂיתָ, וְיִסּוּרִין שֶׁהֵבֵאתִי עָלֶיךָ שֶׁלֹא כְּנֶגֶד מַעֲשֶׂיךָ הֵבֵאתִי עָלֶיךָ. דָּבָר אַחֵר (דברים ד, לט): כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים, רַבָּנָן אָמְרֵי יִתְרוֹ נָתַן מַמָּשׁ בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יח, יא): עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹהִים. נַעֲמָן הוֹדָה בְּמִקְצָת, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ה, טו): הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אֵין אֱלֹהִים בְּכָל הָאָרֶץ כִּי אִם בְּיִשְׂרָאֵל. רָחָב שָׂמַתְהוּ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ב, יא): כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת. משֶׁה שָׂמוֹ אַף בַּחֲלָלוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד. מַהוּ אֵין עוֹד, אֲפִלּוּ בַּחֲלָלוֹ שֶׁל עוֹלָם. אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (משלי לא, לא): תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ, אַתָּה הֲעֵדוֹתָ עָלַי אֵין עוֹד, וְאַף אֲנִי מֵעִיד עָלֶיךָ (דברים לד, י): וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמשֶׁה. מַה כְּתִיב (דברים כב, ז): לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים, אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם זוֹ הִיא אֲרִיכוּת יָמִים, אָדָם הוֹרֵג נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה וְגוֹאֵל הַדָּם רוֹדֵף אַחֲרָיו לְהָרְגוֹ, וְהַכֹּל מֵתִים שֶׁלֹא בְּעוֹנָתָם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה חַיֶּיךָ יָפֶה הֵן מְדַבְּרִין, לֵךְ וְתַפְרִישׁ לָהֶן עָרֵי מִקְלָט, שֶׁנֶּאֱמַר אָז יַבְדִּיל משֶׁה.

קָמוּ בָנֶיהָ וַיְאַשְּׁרוּהָ, וַתֹּאמֶר מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם. (בראשית כא, ז). רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל, אֵלּוּ הָאֻמּוֹת. וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם (ישעיה נא, ב). תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה.

בחדש השלישי.
[א] ר' יודה בר' סימון פתח רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה (משלי לא:כט). אדם הראשון נצטווה על שש מצות, ואילו הן, על עבודה זרה ועל ברכת השם ועל הדיני' ועל שפיכות דמים ועל גילוי עריות ועל הגזל, וכולהם בפסוק אחד, הד"ה דכת' ויצו י"י אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל (בראשית ב:טז). ויצו, זה ע"ז, כמה דאת אמ' כי הואיל הלך אחרי צו (הושע ה:יא). י"י, זו ברכת השם, כמה דאת אמ' ונקב שם י"י מות יומת (ויקרא כד:טז). אלהים, אילו הדיינין, כמה דאת אמ' אלהים לא תקלל (שמות כב:כז). על האדם, זו שפיכות דמים כמה דאת אמ' שופך דם האדם (בראשית ט:ו). לאמר, זה גילוי עריות, כמה דאת אמ' לאמר הן ישלח איש את אשתו וג' (ירמיה ג:א). מכל עץ הגן, זה הגזל, כמה דאת אמ' ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו (בראשית ב:יז). נח נצטווה על אבר מן החי, שנ' אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו (שם ט:ד). אברהם נצטווה על המילה, שנ' ואתה את בריתי תשמר (שם יז:ט). יצחק חינך לשמנת ימים, שנ' וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים (שם כא:ד). יעקב על גיד הנשה, שנ' על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה (שם לב:לג). יהודה על היבמה, שנ' ויאמר יהודה לאונן בא אל אשת אחיך ויבם אתה וג' (שם לח:ח). אבל את בסיני נצטווה תרי"ג מצוות, מאתים וארבעים ושמנה מצות בעשה, ושלש מאות וששים וחמש מצות בלא תעשה. מאתים וארבעים ושמנה מצות בעשה, כנגד מאתים וארבעים ושמנה איברים שיש באדם, כל אבר ואבר אומר לאדם בבקשה ממך עשה בי את המצוה הזאת. ושלש מאות וששים וחמש מצוות בלא תעשה, כנגד ימות החמה, כל יום ויום או' לאדם בבקשה ממך אל תעש בי את העבירה הזאת. שקר החן והבל היופי וג' (משלי לא:ל). שקר החן, שקר היה חינו של נח, ונח מצא חן (בראשית ו:ח). והבל היופי, הבל היה יופיו של אדם הראשון, תפוח עקיבו של אדם הראשון היה מכהה גלגל חמה. ואל תתמה, בנוהג שבעולם אדם עושה לו שני דיסקרין אחד לו ואחד לבן ביתו, של מי הוא עושה נאה, ולא שלו, כך אדם הראשון נברא לתשמישו של הקב"ה, וגלגל חמה נברא לתשמישן של בריות, לא כל שכן יהי תפוח עקיבו של אדם הראשון מכהה גלגל חמה, ומה אם תפוח עקיבו היה מכהה גלגל חמה קלסתר פניו על אחת כמה וכמה. ומכלם, אשה יראת י"י היא תתהלל (משלי שם), זה משה. תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה (משלי לא:לא). א"ר יוסי בר ירמיה מפני מה הוא מושל את הנביאים כנשים, אלא מה האשה הזאת אינה בושה לתבוע צורכי ביתה מבעלה, כך אין הנביאים מתביישין לתבוע צורכיהן של ישר' מלפני הקב"ה. אמר הקב"ה לישר' בניי, היו קורין את הפרשה הזאת בכל שנה ואני מעלה עליכם כאילו שאתם עומדים לפני הר סיני ומקבלין את התורה. אימתיי, בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים (שמות יט:א).