רות ב:ה מדרש: רות רבה, רות רבה (לרנר) ועין יעקב

וַיֹּאמֶר בֹּעַז לְנַעֲרוֹ הַנִּצָּב עַל הַקּוֹצְרִים (רות ב, ה), עַל כַּמָּה הָיָה מְמֻנֶּה, אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּר מִרְיָם עַל אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם הָיָה מְמֻנֶּה, מִן הֲדָא (דברי הימים ב ב, טז יז): וַיִּסְפֹּר שְׁלֹמֹה כָּל הָאֲנָשִׁים הַגֵּירִים אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וגו' וַיַּעַשׂ מֵהֶם שִׁבְעִים אֶלֶף סַבָּל וגו', דַּעֲבַד כֵּן יָכֵיל קָאֵים וְיָדַע מַה דְּהוּא עָבַד. לְמִי הַנַּעֲרָה הַזֹּאת. וְלָא הֲוָה חַכִּים לָהּ, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָהּ נְעִימָה וּמַעֲשֶׂיהָ נָאִים, הִתְחִיל שׁוֹאֵל עָלֶיהָ, כָּל הַנָּשִׁים שׁוֹחֲחוֹת וּמְלַקְּטוֹת וְזוֹ יוֹשֶׁבֶת וּמְלַקֶּטֶת. כָּל הַנָּשִׁים מְסַלְּקוֹת כְּלֵיהֶם, וְזוֹ מְשַׁלְשֶׁלֶת כֵּלֶיהָ. כָּל הַנָּשִׁים מְשַׂחֲקוֹת עִם הַקּוֹצְרִים, וְזוֹ מַצְנַעַת עַצְמָהּ. כָּל הַנָּשִׁים מְלַקְּטוֹת בֵּין הָעֳמָרִים, וְזוֹ מְלַקֶּטֶת מִן הַהֶפְקֵר. וְדִכְוָותֵיהּ (שמואל א יז, נה): וְכִרְאוֹת שָׁאוּל אֶת דָּוִד יֹצֵא לִקְרַאת הַפְּלִשְׁתִּי, וְלָא הֲוָה חַכִּים לֵיהּ, אֶתְמוֹל הֲוָה מְשַׁלַּח לֵאמֹר לְיִשַּׁי (שמואל א טז, כב): יַעֲמָד נָא דָוִד לְפָנַי כִּי מָצָא חֵן בְּעֵינָי, וְעַכְשָׁיו הוּא שׁוֹאֵל עָלָיו, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁרָאָה שָׁאוּל אֶת רֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי בְּיָדוֹ, הִתְחִיל שׁוֹאֵל עָלָיו, אִם מִפֶּרֶץ הוּא, מֶלֶךְ הוּא. אִם מִזֶּרַח הוּא, שׁוֹפֵט הוּא. וְהָיָה שָׁם דּוֹאֵג הָאֲדוֹמִי בְּאוֹתָהּ שָׁעָה וְאָמַר לוֹ אֲפִלּוּ הוּא מִפֶּרֶץ לֹא פָּסוּל הוּא, לֹא פְּסוּל מִשְׁפָּחָה הוּא, לֹא מֵרוּת הַמּוֹאֲבִיָּה הוּא. אָמַר לוֹ אַבְנֵר וְלֹא כְּבָר נִתְחַדְּשָׁה הֲלָכָה עַמּוֹנִי וְלֹא עַמּוֹנִית, אָמַר לוֹ אִם כֵּן אֲדוֹמִי וְלֹא אֲדוֹמִית, מִצְרִי וְלֹא מִצְרִית, אֲנָשִׁים לָמָּה נִתְרַחֲקוּ לֹא (דברים כג, ה): עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם, הָיָה לָהֶם לַנָשִׁים לְהוֹצִיא לִקְרַאת נָשִׁים. נִתְעַלְּמָה הֲלָכָה מֵעֵינָיו שֶׁל אַבְנֵר לְשָׁעָה. אָמַר לוֹ שָׁאוּל הֲלָכָה שֶׁנִּתְעַלְּמָה מֵעֵינֶיךָ צֵא וּשְׁאַל לִשְׁמוּאֵל וּבֵית דִּינוֹ. כֵּיוָן שֶׁבָּא אֵצֶל שְׁמוּאֵל בְּבֵית דִּינוֹ אָמַר לוֹ הֲדָא מִנַּיִן אִית לָךְ, לֹא מִן דּוֹאֵג, דּוֹאֵג מִינִי הוּא וְאֵינוֹ יוֹצֵא בְּשָׁלוֹם מִן הָעוֹלָם, לְהוֹצִיאֲךָ חָלָק אִי אֶפְשָׁר, דִּכְתִיב (תהלים מה, יד): כָּל כְּבוּדָה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה, לְאִשָּׁה שֶׁלֹא לְהוֹצִיא, וְלָאִישׁ לְהוֹצִיא (דברים כג, יד): וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ, לָאִישׁ לִתֵּן שָׂכָר וְלֹא לָאִשָּׁה. וַיַּעַן הַנַּעַר הַנִּצָּב עַל הַקּוֹצְרִים וַיֹּאמַר נַעֲרָה מוֹאֲבִיָה הִיא. וְאַתְּ אֲמַרְתְּ מַעֲשֶׂיהָ נָאִים וּנְעִימִים. אֶלָּא, רַבָּתָה רִפְּתָה לָהּ.

ויאמר בעז לנערו הנצב על הקוצרים (למי הנערה הזאת) (רות ב: ה) על כמה היה ממונה? [א"ר אלעזר בר מריון,] על ארבעים ושנים. מן הדא, ויספר שלמה את כל האנשים הגרים [אשר בארץ ישראל אחרי הספר אשר ספרם דוד אביו וימצאו מאה וחמשים אלף ושלשת אלפים ושש מאות]. ויעש מהם שבעים אלף סבל [ושמנים אלף חוצב בהר ושלשת אלפים ושש מאות מנצחים להעביד את העם]. (דהי"ב ב: טז - יז). דעבד כן יכיל לקיים, פחות מכן יכיל קיים, וידע מהו עביד. יתר על כן, לא יכיל קיים, ולא ידע מהו עביד.

עח "תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד" (משלי ט). "אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: זוֹ רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה וּשְׁמוּאֵל הָרָמָתִי. 'רוּת', דְּאִלּוּ נָעֳמִי קָאָמַר לָהּ: (רות ג) "וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ וְגוֹ' וְיָרַדְתְּ הַגֹּרֶן". וְאִלּוּ בְּדִידָהּ כְּתִיב: "וַתֵּרֶד הַגֹּרֶן", וְהָדַר, "וַתַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוַּתָּה חֲמוֹתָהּ". שְׁמוּאֵל, דְּאִלּוּ עֵלִי קָאָמַר לֵיהּ: (שמואל א ג) "שְׁכָב, וְהָיָה (כי) [אִם] יִקְרָא אֵלֶיךָ, וְאָמַרְתָּ: דַּבֵּר ה', כִּי שֹׁמֵעַ עַבְדֶּךָ". וְאִלּוּ בְּדִידֵיהּ כְּתִיב: (שם) "וַיָּבֹא ה' וַיִּתְיַצַּב וַיִּקְרָא כְפַעַם בְּפַעַם 'שְׁמוּאֵל' 'שְׁמוּאֵל', וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל: דַּבֵּר כִּי שֹׁמֵעַ עַבְדֶּךָ". וְלֹא אָמַר: "דַּבֵּר ה'". (רות ב) "וַתֵּלֶךְ וַתָּבוֹא וַתְּלַקֵּט בַּשָּׂדֶה", אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: שֶׁהָלְכָה וּבָאתָה, הָלְכָה וּבָאתָה, עַד שֶׁמָּצְאָה בְּנֵי אָדָם הַמְהֻגָּנִים לֵילֵךְ עִמָּהֶם. (שם) "וַיֹּאמֶר בֹּעַז וְגוֹ' לְמִי הַנַּעֲרָה הַזֹּאת", וְכִי דַּרְכּוֹ שֶׁל בֹּעַז לִשְׁאֹל בְּנַעֲרָה? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: דְּבַר חָכְמָה רָאָה בָּהּ, שְׁנֵי שִׁבֳּלִים לָקְטָה, שְׁלֹשָׁה שִׁבֳּלִים אֵינָהּ לָקְטָה. בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: דְּבַר צְנִיעוּת רָאָה בָּהּ, עוֹמְדוֹת, מְעֻמָּד, נוֹפְלוֹת, מְיֻשָּׁב. (שם) "וְכֹה תִדְבָּקִין עִם נַעֲרֹתָי". וְכִי דַּרְכּוֹ שֶׁל בֹּעַז לִדַּבֵּק עִם הַנָּשִׁים? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כֵּיוָן דְּחָזָא: (רות א) "וַתִּשַּׁק עָרְפָּה לַחֲמוֹתָהּ, וְרוּת דָּבְקָה בָּהּ", אָמַר: שָׁרִי לְאִדְבּוּקִי בָּהּ. (שם ב) "וַיֹּאמֶר לָה בֹעַז לְעֵת הָאֹכֶל גֹּשִׁי הֲלֹם", אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: רֶמֶז רָמַז לָהּ, עֲתִידָה מַלְכוּת בֵּית דָּוִד לָצֵאת מִמֶּנָּה. דִּכְתִיב בֵּיהּ: "הֲלֹם", שֶׁנֶּאֱמַר: (שמ"ב ז) "וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֵּשֶׁב לִפְנֵי ה', וַיֹּאמֶר: מִי אָנֹכִי, ה' אֱלֹהִים? וּמִי בֵיתִי? כִּי הֲבִיאֹתַנִי עַד הֲלֹם". (רות ב) "וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹמֶץ", אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִכָּאן שֶׁהַחֹמֶץ יָפֶה לַשָּׁרָב. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אוֹמֵר: רֶמֶז רָמַז לָהּ, עָתִיד בֵּן לָצֵאת מִמֵּךְ שֶׁמַּעֲשָׂיו קָשִׁים כַּחֹמֶץ, וּמַנוּ? מְנַשֶּׁה. (שם) "וַתֵּשֶׁב מִצַּד הַקֹּצְרִים", אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִצַּד הַקּוֹצְרִים וְלֹא בְּתוֹךְ הַקּוֹצְרִים. רֶמֶז רָמַז לָהּ, עֲתִידָה מַלְכוּת בֵּית דָּוִד שֶׁתִּתְחַלֵּק. (שם) "וַיִּצְבָּט לָהּ קָלִי וַתֹּאכַל" וְגוֹ'. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: 'וַתֹּאכַל' בִּימֵי דָּוִד, 'וַתִּשְׂבַּע' בִּימֵי שְׁלֹמֹה, 'וַתֹּתַר' בִּימֵי חִזְקִיָּה. וְאִיכָּא דְּאַמְרֵי: 'וַתֹּאכַל' בִּימֵי דָּוִד וּבִימֵי שְׁלֹמֹה, 'וַתִּשְׂבַּע' בִּימֵי חִזְקִיָּה, 'וַתֹּתַר' בִּימֵי רַבִּי. דְּאָמַר מַר: אֲהוּרוּרֵיהּ דְּרַבִּי, הֲוָה עַתִּיר מִשְּׁבוּר מַלְכָּא. בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: 'וַתֹּאכַל' בָּעוֹלָם הַזֶּה, 'וַתִּשְׂבַּע' לִימוֹת הַמָּשִׁיח, 'וַתֹּתַר' לֶעָתִיד לָבוֹא.