וַתֹּ֥אמֶר לָ֖הּ נָעֳמִ֣י חֲמוֹתָ֑הּ בִּתִּ֞י הֲלֹ֧א אֲבַקֶּשׁ־לָ֛ךְ מָנ֖וֹחַ אֲשֶׁ֥ר יִֽיטַב־לָֽךְ׃
רות רבה
וַתֹּאמֶר רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה גַּם כִּי אָמַר אֵלַי עִם הַנְּעָרִים אֲשֶׁר לִי תִּדְבָּקִין (רות ב, כא), אָמַר רַבִּי חָנִין בַּר לֵוִי בְּוַדַּאי מוֹאֲבִיָּה הִיא זוֹ, הוּא אָמַר: וְכֹה תִדְבָּקִין עִם נַעֲרוֹתָי. וְהִיא אָמְרָה עִם הַנְּעָרִים אֲשֶׁר לִי. וַתִּדְבַּק בְּנַעֲרוֹת בֹּעַז, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן מִתְּחִלַּת קְצִיר שְׂעוֹרִים עַד כְּלוֹת קְצִיר הַחִטִּים שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים. וַתֵּשֶׁב אֶת חֲמוֹתָהּ, וַתֹּאמֶר לָהּ נָעֳמִי חֲמוֹתָהּ בִּתִּי הֲלֹא אֲבַקֵּשׁ לָךְ מָנוֹחַ. וְעַתָּה הֲלֹא בֹעַז מֹדַעְתָּנוּ.
רות רבה (לרנר)
ותשב אל חמותה ותאמר לה נעמי [חמותה] בתי הלא אבקש לך מנוח (רות ג: א) מכאן שאין לאשה מנוח אלא בבית בעלה. ואין לאיש מנוח אלא באשתו, ועתה הלא בעז מודעתנו (רות ג: ב).
מדרש שכל טוב
כי עשית חסד עם אדוני. שאין מזדווגין לו לאדם אלא לפי שראוי לו, שנאמ' כי לא ינוח שבט (רשע) [הרשע] על גורל הצדיקים (תהלים קכה ג). ינוח. מלשון מנוח אשר ייטיב לך (רות ג א), וזהו זווגו: