רות ד:יג מדרש: רות רבה (לרנר), עין יעקב, רות רבה ומדרש תנחומא

ויאמר ברוכה את בתי לי"י (רות ג: י) א"ר יוחנן, לעולם אל ימנע אדם עצמו מלילך אחר זקן לברכו. בעז בן שמנים שנה (ו') היה ולא נפקד. וכיון שנתפללה עליו אותה צדקת נפקד, ותאמר נעמי לכלתה ברוך הוא לי"י (רות ב: כ). א"ר שמעון בן לקיש, רות בת ארבעים שנה היתה ולא נפקדה וכיון שנתפלל עליה אותו צדיק מיד נפקדה, ויאמר ברוכה את בתי לי"י ויתן י"י לה הריון ותלד בן (רות ד: יג). הריון בגימטרייא רע"א ימים שהולד דר במעי אמו. מכאן אמרו, תלמידי חכמים אין משמשין מטותיהן אלא בלילי רביעיות ובלילי שבתות, שומ' שנא' והיה כעץ שתול על פלגי מים (התלים א: ג). ורבנן אמרין, שניהם לא נפקדו אלא מברכותיהם של זקנים, ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים עדים (רות ד: יא).

כא אָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין הָאִשָּׁה מִתְעַבֶּרֶת [וְיוֹלֶדֶת] אֶלָּא לְמָאתַיִם שִׁבְעִים וְאֶחָד יוֹם, אוֹ לְמָאתַיִם שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם יוֹם, אוֹ לְמָאתַיִם שִׁבְעִים וּשְׁלֹשָׁה. הוּא דְּאָמַר, כַּחֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים, דְּתַנְיָא: חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים לֹא הָיוּ מְשַׁמְּשִׁין מִטּוֹתֵיהֶם אֶלָּא בְּאַרְבָּעָה בְּשַׁבָּת, שֶׁלֹּא יָבוֹאוֹ נְשׁוֹתֵיהֶן לִידֵי חִלּוּל שַׁבָּת. בְּאַרְבָּעָה, וְתוּ לָא? אֵימָא: מֵרְבִיעִי וָאֵילָךְ. אָמַר מַר זוּטְרָא: מַאי טַעֲמַיְהוּ דַּחֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים? דִּכְתִיב: (רות ד׳:י״ג) "וַיִּתֵּן ה' לָהּ הֵרָיוֹן", 'הֵרָיוֹן' בְּגִימַטְרִיָּא, מָאתָן וְשִׁבְעִים וְחַד הֲווּ. אָמַר מַר זוּטְרָא: אֲפִלּוּ לְמַאן דְּאָמַר: יוֹלֶדֶת לְתִשְׁעָה אֵינָהּ יוֹלֶדֶת לִמְקֻטָּעִים, יוֹלֶדֶת לְשִׁבְעָה, יוֹלֶדֶת לִמְקֻטָּעִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל א א׳:כ׳) "וַיְהִי לִתְקֻפוֹת הַיָּמִים וַתַּהַר חַנָּה וַתֵּלֶד בֵּן", מִעוּט 'תְּקוּפוֹת', שְׁנַיִם, מִעוּט 'יָמִים', שְׁנַיִם.

וִיהִי בֵיתְךָ כְּבֵית פֶּרֶץ (רות ד, יב), אָמְרוּ כָּל בָּנִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לִתֵּן לְךָ יִהְיוּ מִן הַצַּדֶּקֶת הַזּוֹ. וְדִכְוָותָהּ (בראשית כה, כא): וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִיא, מַהוּ לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהָיָה יִצְחָק שָׁטוּחַ כָּאן וְרִבְקָה שְׁטוּחָה כָּאן וְאוֹמֵר רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם כָּל בָּנִים שֶׁאַתָּה עָתִיד לִתֵּן לִי יִהְיוּ מִן הַצַּדֶּקֶת הַזּוֹ. וְדִכְוָותָהּ (שמואל א ב, כ): וּבֵרַךְ עֵלִי אֶת אֶלְקָנָה וְאֶת אִשְׁתּוֹ, אָמַר בָּנִים שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתֵּן לְךָ יִהְיוּ מִן הַצַּדֶּקֶת הַזּוֹ. וַיִּקַּח בֹּעַז אֶת רוּת וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, עִקַּר מוֹטְרִין לֹא הָיָה לָהּ, וְגָלַף לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִקַּר מוֹטְרִין.