וַיִּקַּ֨ח בֹּ֤עַז אֶת־רוּת֙ וַתְּהִי־ל֣וֹ לְאִשָּׁ֔ה וַיָּבֹ֖א אֵלֶ֑יהָ וַיִּתֵּ֨ן יְהוָ֥ה לָ֛הּ הֵרָי֖וֹן וַתֵּ֥לֶד בֵּֽן׃
משך חכמה
ויקח בעז את רות, זה קדושין, ותהי לו לאשה, זה חופה, ויבוא אליה, זה ביאה. ומכאן למדנו שחופה איתא וגומר באלמנה. ועיין יומא פ"ק בתוס'.