וַתִּפְתַּח֙ וַתִּרְאֵ֣הוּ אֶת־הַיֶּ֔לֶד וְהִנֵּה־נַ֖עַר בֹּכֶ֑ה וַתַּחְמֹ֣ל עָלָ֔יו וַתֹּ֕אמֶר מִיַּלְדֵ֥י הָֽעִבְרִ֖ים זֶֽה׃
עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
אשר הגלה מירושלים אמר רבא שגלה מעצמו. ויהי אומן את הדסה היא אסתר קרי לה אסתר וקרי לה הדסה תניא רבי מאיר אומר אסתר שמה ולמה נקרא שמה הדסה על שם הצדיקים שנקראו הדסים וכן הוא אומר (זכריה א ח) והוא עומד בין הדסים אשר במצולה. רבי יהודה אומר הדסה שמה ולמה נקרא שמה אסתר מפני שהיתה מסתרת את דבריה וכן הוא אומר אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה. רבי נחמיה אומר הדסה שמה ולמה נקרא שמה אסתר שהעובדי כוכבים היו קורין אותה על שם אסתהר. בן עזאי אומר אסתר שמה ולמה נקרא שמה הדסה מפני שהיתה בינונית לא ארוכה ולא קצרה אלא בינונית כהדס (וכמו שאמרת חנה זרע אנשים כו׳) רבי יהושע בן קרחה אומר אסתר ירקרקת היתה וחוט של חסד משוך עליה. (עי׳ ברכות פ׳ אין עומדין) כי אין לה אב ואם (וכתיב) ובמות אביה ואמה למה לי אמר רב חסדא עיברתה אמה מת אביה ילדתה אמה מתה אמה. לקחה מרדכי לו לבת תנא משום רבי מאיר אל תקרי לבת אלא לבית (פי׳ לאשה) וכן הוא אומר (ש״ב יב ג) ולרש אין כל כי אם כבשה אחת קטנה אשר קנה ויחיה ותגדל עמו ועם בניו יחדו מפתו תאכל ומכוסו תשתה ובחיקו תשכב ותהי לו כבת משום דמפתו תאכל ותהי לו כבת אלא כבית הכא נמי לבית. ואת שבע הנערות הראויות לתת לה. אמר רבא מלמד שהיתה מונה בהן שבעת ימי שבת:
שמות רבה
ותפתח ותראהו - ותרא לא נאמר, אלא ותראהו אמר רבי יוסי בר חנינא: שראתה עמו שכינה. והנה נער בוכה קרי לה נער, וקרי לה ילד?! תני, הוא ילד וקולו כנער, דברי רבי יהודה. אמר לו רבי נחמיה: אם כן עשיתו בעל מום, למשה רבנו עליו השלום, אלא מלמד שעשתה לו אמו חופת נעורים בתבה. בוכה, היה בוכה ואומר: שמא לא אזכה ואראה אחותי הממתנת לי. דבר אחר: והנה נער בוכה ילד היה ומנהגו כנער, בא גבריאל והכה למשה, כדי שיבכה ותתמלא עליו רחמים. ותחמול עליו כיון שראתה אותו בוכה, חמלה עליו. ותאמר מילדי העברים זה מנין הכירה בו? אמר רבי יוסי בר רבי חנינא: שראתה אותו מהול. זה מהו זה? זה נופל ליאור ואין אחר נופל ליאור, כיון שהפילו משה ליאור, בטלה הגזרה. כההיא דאמר רבי אלעזר: מאי דכתיב (ישעיה ח, יט): וכי יאמרו אליכם דרשו אל האובות ואל הידעונים המצפצפים והמהגים, צופין ואינן יודעין מה צופין, הוגין ואינן יודעין מה הוגין, ראו שמושיען של ישראל במים הוא נדון, עמדו וגזרו (שמות א, כב): כל הבן הילוד, כיון שהושלך משה למים, אמרו: כבר מושלך מושיען במים, מיד בטלו הגזרה, והם אינם יודעים, שעל מי מריבה הוא לוקה. כההיא דאמר רבי יוסי בר חנינא: מאי דכתיב (במדבר כ, יג): המה מי מריבה, המה ראו אצטגניני פרעה וטעו, הינו דקאמר (שם יא, כא): שש מאות אלף רגלי העם וגו'. אמר להם משה לישראל: בשבילי נצלתם כולכם. רבי חנינא בר פפא אמר: אותו היום עשרים ואחד בניסן היה. אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבון העולמים! מי שעתיד לומר שירה על הים ביום זה, ילקה במים ביום זה?! אמר רבי אחא בר חנינא: אותו היום ששה בסיון היה. אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: מי שעתיד לקבל תורה מהר סיני ביום זה, ילקה ביום זה?! איתיבון, בשבעה באדר נולד משה. על דעתה דמאן דאמר, בששה בסיון נשלך ליאור, ניחא, שמשבעה באדר עד ששה בסיון, יש שלשה חדשים שנטמן, אלא למאן דאמר בעשרים ואחד בניסן, לא ניחא! ולית תברא, אותה שנה מעוברת היתה. רובו של ראשון ורובו של אחרון וחודש האמצעי שלם, חשב להו תלתא ירחי:
עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
(שמות ב ו) ותפתח ותראהו את הילד ותרא מבעי׳ ליה אמר ר׳ יוסי בר׳ חנינא מלמד שראתה שכינה עמו. (שם) והנה נער בוכה קרי לו ילד וקרי לו נער תנא הוא ילד וקולו כנער דברי רבי יהודה אמר לו רבי נחמיה א״כ עשיתו למשה רבינו בעל מום אלא מלמד שעשתה לו אמו חופת נעורים כתיבה אמרה שמא לא אזכה לחופתו (שם) ותחמול עליו ותאמר מילדי העברים זה מנא ידעה אמר ר׳ יוסי ברבי חנינא מלמד שראתה אותו מהול. זה א״ר יוחנן מלמד שנתנבאה שלא מדעתה זה נופל ואין אחר נופל והיינו דא״ר אליעזר מאי דכתיב (ישעיה י יט) וכי יאמרו אליכם דרשו אל האובות ואל הידעונים המצפצפים וחמהגים צופים ואינם יודעים מה צופים מהגים ואינם יודעים מה מהגים ראו שמושיעם של ישראל במים הוא לוקה עמדו וגזרו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו כיון דשדייהו למשה במיא אמרו תו לא קא חזינן כי ההוא סימנא בטלו לגזרתייהו והם אינם יודעים שעל מי מריבה הוא לוקה והיינו דאמר רבי חמא ברבי חנינא מאי דכתיב (במדבר כ יג) המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל המה שראו אצטגניני פרעה וטעו היינו דקאמר משה (שם יא כא) שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו אמר להם משה לישראל בשבילי נצלתם כולכם: