שמות ב:טז מדרש: מדרש לקח טוב, שמות רבה, מדרש תנחומא ושיר השירים רבה

פס'. ותדבר מרים. דבור בכל מקום לשון קשה הוא וכן הוא אומר (בראשית מ״ב:ל׳) דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות. (במדבר כ״א:ה׳) וידבר העם באלהים ובמשה. ותדבר מרים ואהרן במשה מלמד ששניהם דברו אלא שמרים פתחה בדבר וכן אמר רבי נתן מרים היתה בצד צפורה בשעה שבא הנער ואמר אלדד ומידד מתנבאים במחנה אמרה צפורה אוי לנשותיהם של אלו. אמרה מרים ולמה. אמרה צפורה שכיון שנתנבאו פורשין בעליהן מהן. מיד ידעה מרים והגידה לאהרן ושניהם דברו במשה אלא מלמד שהנשים דברניות הן. ומה מרים שלא נתכוונה לדבר באחיה לגנאי אלא לשבח כדי להרבות בפריה ורביה כך. המלשין בחבירו לגנאי על אחת כמה וכמה. על אודות האשה הכושית אשר לקח. מלמד שכל הרואה אותה היה מודה לנויה כענין שנאמר (בראשית י״א:כ״ט-ל׳) אבי מלכה ואבי יסכה, יסכה זו שרה ולמה נקרא שמה יסכה שהכל סכין ביפיה שנאמר (שם יב) ויראו אותה שרי פרעה ויהללו אותה אל פרעה. כך היתה צפורה הכל צופים ורואים ביפיה. ד״א הכושית. והלא מדינית היתה שנאמר (שמות ב׳:ט״ז) ולכהן מדין שבע בנות. אלא מה כושי זה משונה בעורו כך צפורה משונה במעשיה הטובים. ומשונה בנוי. כיוצא בו (תהלים ז) על דברי כוש זה קיש יו״ד במקום ו״ו כמו (בראשית לו) שפו ואונם. קוף תחת כף כמו (קהלת י״ב:ט׳) אזן וחקר תקן (ישעיה מ) מי תכן את רוח ה' כיוצא בו (ירמיהו ל״ח:ז׳) וישמע עבד מלך הכושי זה ברוך בן נריה משונה במעשיו שהיה עבד למלך צדקיהו. ויש אומרים על צדקיה שהיה חסיד גדול. אשר לקה בראשונה וריחקה הימנו. כי אשה כושית לקח. שנית למה נאמר לפי שיש בה מעשים טובים ונאה בנוי שיש אשה נאה בנוי ואין נאה במעשה אבל זו נאה בנוי ובמעשה:

וישב בארץ מדין וישב על הבאר - קלט דרך אבות. שלשה נזדוגו להם זווגיהם מן הבאר: יצחק יעקב ומשה. ביצחק, כתיב (בראשית כד, סב): ויצחק בא מבוא באר וגו', ועוד שנזדוגה רבקה לאליעזר, למעין. יעקב, (שם כט, ב): וירא והנה באר בשדה. משה, וישב על הבאר. ולכהן מדין שבע בנות והלוא הקדוש ברוך הוא שונא עבודת כוכבים, ונתן מנוס למשה אצל עובד עבודת כוכבים?! אלא אמרו רבותינו: יתרו כומר לעבודת כוכבים היה, וראה שאין בה ממש, ובסר עליה, והרהר לעשות תשובה, עד שלא בא משה, וקרא לבני עירו ואמר להם: עד עכשיו הייתי משמש אתכם, מעתה זקן אני, בחרו לכם כומר אחר, עמד והוציא כלי תשמישי עבודת כוכבים, ונתן להם הכל ונדוהו, שלא יזדקק לו אדם, ולא יעשו לו מלאכה, ולא ירעו את צאנו, וביקש מן הרועים לרעות לו את צאנו ולא קבלו, לפיכך הוציא בנותיו. ותבאנה ותדלינה, מלמד שהיו מקדימות לבוא מפני פחד הרועים. ויבאו הרועים ויגרשום, אפשר הוא כהן מדין, והרועים מגרשים בנותיו?! אלא ללמדך, שנדוהו וגרשו בנותיו, כאשה גרושה, כמה דאת אמר (שם ג, כד): ויגרש את האדם. ויקם משה ויושיען, מלמד, שישב להן בדין. אמר: דרך אנשים דולים ונשים משקות, וכאן נשים דולות ואנשים משקים?! ויצילן לא נאמר, אלא ויושיען. רבי יוחנן בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: דבר של גלוי עריות באו לעשות עמהן, ועמד משה והושיען. נאמר כאן ויושיען, ונאמר להלן (דברים כב, כז): צעקה הנערה המארשה ואין מושיע לה, מה להלן גלוי עריות, אף כאן גלוי עריות. ורבנן אמרי: מלמד שהשליכו אותן למים, והוציאן משה. ואין ויושיען, אלא לשון הצלת מים, שנאמר (תהלים סט, ב): הושיענו אלהים כי באו מים עד נפש. וישק את צאנם, מלמד שדלה משה להם והשקה את צאנם, כשם שעשה יעקב לרחל. ותבאנה אל רעואל אביהן, זה יתרו. ולמה נקרא שמו רעואל? שנעשה רע לאל. ויאמר: מדוע מהרתן בא?! מכאן אתה למד, שכל הימים באחרונה היו באות. ותאמרן איש מצרי הצילנו מיד הרועים וכי מצרי היה משה? אלא לבושו מצרי, והוא עברי. דבר אחר: איש מצרי משל לאחד, שנשכו הערוד והיה רץ ליתן רגליו במים, נתנן לנהר וראה תינוק אחד שהוא שוקע במים ושלח ידו והצילו. אמר לו התינוק: אלולי אתה, כבר הייתי מת! אמר לו: לא אני הצלתיך, אלא הערוד, שנשכני וברחתי הימנו, הוא הצילך! כך, אמרו בנות יתרו למשה: יישר כחך, שהצלתנו מיד הרועים! אמר להם משה: אותו מצרי, שהרגתי, הוא הציל אתכם! ולכך אמרו לאביהן: איש מצרי, כלומר מי גרם לזה, שיבוא אצלנו, איש מצרי שהרג. דלה דלה דליה אחת דלה והשקה את כל הצאן, שהיו שם ונתברכו המים על ידו, הדא הוא דכתיב: וישק את הצאן. צאננו לא נאמר, אלא הצאן, שאף צאן הרועים השקה. ומה לנו? שאף לנו דלה, שהרועים השליכונו למים, והוא הוציאנו. ויאמר אל בנותיו ואיו וגו' אמר להם: סימן שאתם אומרות, שדלה והשקה את כל הצאן, זה מבני בניו של יעקב, שעמד על הבאר, והבאר מתברכת בשבילו. למה זה עזבתן את האיש וגו' שמא ישא אחת מכם. ואין אכילת לחם האמור כאן, אלא אשה. ודומה לו (בראשית לט, ו): כי אם הלחם אשר הוא אוכל, מיד רצתה צפורה אחריו כצפור, והביאה אותו. ולמה נקרא שמה צפורה? שטהרה הבית כצפור:

וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב וְזִקְנֵי מִדְיָן וּקְסָמִים בְּיָדָם. שֶׁהוֹלִיכוּ בְּיָדָם כָּל מִינֵי קְסָמִים שֶׁהֵם קוֹסְמִין בָּהֶם, שֶׁלֹּא יִתֵּן לוֹ עֲלִילָה לוֹמַר, אֵין כְּלֵי תַּשְׁמִישִׁי עִמִּי. וּבְיַד זִקְנֵי מִדְיָן הָיוּ הַקְּסָמִים, שֶׁאָמְרוּ, אִם יָבֹא עִמָּנוּ, יַצְלִיחַ. וְאִם יְעַכֵּב שָׁעָה אַחַת, אֵין בּוֹ תּוֹעֶלֶת. כֵּיוָן שֶׁאָמַר לָהֶם: לִינוּ פֹּה הַלַּיְלָה, הָלְכוּ לָהֶם זִקְנֵי מִדְיָן, שֶׁיָּדְעוּ בַּקְּסָמִים שֶׁלָּהֶם שֶׁאֵין בּוֹ הֲנָאָה. וְיָשְׁבוּ שָׂרֵי מוֹאָב עִם בִּלְעָם, וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם וַיֹּאמֶר מִי הָאֲנָשִׁים וְגוֹ'. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: מַשְׁגֶּה יְשָׁרִים בְּדֶרֶךְ רָע, בִּשְׁחוּתוֹ הוּא יִפֹּל (משלי כח, י), זֶה בִּלְעָם. שֶׁבִּתְחִלָּה הָיוּ הַבְּרִיּוֹת נוֹהֲגוֹת בְּכַשְׁרוּת, וּבִדְבָרָיו אֵלּוּ נָהֲגוּ בָּעֲרָיוֹת. שֶׁבָּרִאשׁוֹנָה נֶאֱמַר, וְרָחֵל בָּאָה עִם הַצֹּאן (בראשית כט, ט), וְכֵן, וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת (שמות ב, טז), הַנָּשִׁים הָיוּ יוֹצְאוֹת אַחַר הַצֹּאן. עָמַד בִּלְעָם וְהִטְעָה אֶת הַבְּרִיּוֹת בָּעֲרָיוֹת. וּכְמוֹ שֶׁהִטְעָה, הֻטְעָה. בָּעֵצָה שֶׁנָּתַן, בָּהּ נָפַל. הָיִינוּ דִּכְתִיב: בִּשְׁחוּתוֹ הוּא יִפֹּל. וְהִטְעָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּהּ. שֶׁכָּךְ כְּתִיב: מַשְׂגִּיא לַגּוֹיִם וַיְּאַבְּדֵם (איוב יב, כג), כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ: מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה. אָמַר הָרָשָׁע, אֵינוֹ יוֹדֵעַ בָּהֶם. כִּמְדֻמֶּה אֲנִי, יֵשׁ עִתִּים שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ, וְאַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה בְּבָנָיו כָּל מַה שֶּׁאֲנִי רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת. לְכָךְ אָמַר לוֹ: מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ, לְהַטְעוֹתוֹ. וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל הָאֱלֹהִים, בָּלָק בֶּן צִפּוֹר וְגוֹ'. הִתְחִיל מִתְגָּאֶה וְאוֹמֵר: אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אַתָּה מְכַבְּדֵנִי וְאֵין אַתָּה מוֹצִיא לִי שֵׁם טוֹב בָּעוֹלָם, הַמְּלָכִים מְבַקְּשִׁים אוֹתִי. הִנֵּה הָעָם הַיּוֹצֵא מִמִּצְרַיִם וַיְכַס אֶת עֵין הָאָרֶץ עַתָּה לְכָה קָבָה לִי. לְהוֹדִיעַ, שֶׁהָיָה שׂוֹנֵא אוֹתָם יוֹתֵר מִבָּלָק. שֶׁבָּלָק לֹא אָמַר, קָבָה לִי, אֶלָּא אָרָה לִי. וְזֶה אָמַר, קָבָה בְּפֵרוּשׁ, שֶׁנּוֹקֵב הַשֵּׁם וּמְפָרֵשׁ. בָּלָק אָמַר, וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ. וְהוּא אוֹמֵר, וְגֵרַשְׁתִּיו, מִן הָעוֹלָם הַזֶּה וּמִן הָעוֹלָם הַבָּא.