וְעַתָּ֕ה הִנֵּ֛ה צַעֲקַ֥ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל בָּ֣אָה אֵלָ֑י וְגַם־רָאִ֙יתִי֙ אֶת־הַלַּ֔חַץ אֲשֶׁ֥ר מִצְרַ֖יִם לֹחֲצִ֥ים אֹתָֽם׃
שמות רבה
וארד להצילו מיד מצרים - אמר הקדוש ברוך הוא למשה: אני אמרתי ליעקב אביהם (בראשית מו, ד): אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך וגו', ועתה ירדתי לכאן להעלות בניו, כמו שאמרתי ליעקב אביהן. ולהיכן אני מעלן? אל המקום אשר הוצאתים משם, אל הארץ אשר נשבעתי לאבותם. הדא הוא דכתיב: ולהעלותו מן הארץ ההיא. ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי עד עתה לא בא צעקתם לפני, שלא הגיע הקץ שאמרתי לאברהם, (שם טו, יג): ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה. ועתה לכה ואשלחך אל פרעה אמר רבי אלעזר: לכה, וודאית (הה"א שבסוף התיבה), לומר: אם אין אתה גואלם, אין אחר גואלם:
מדרש אגדה
צעקת בני ישראל. מלמד שהיה הקב"ה מביט במצרים היאך היו משעבדים את ישראל. באה עד אלי, וגם ראיתי את הלחץ, כביכול מסור אני עמם בלחץ:
תנחומא בובר
ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי וגם ראיתי את הלחץ וגו' (שמות ג ט) מלמד שהיה הקב"ה מביט במצרים היאך היו משעבדין בישראל, שנאמר הנה צעקת בני ישראל באה אלי וגם ראיתי את הלץ וגו', כביכול אני עמהם, אשר מצרים לוחצים אותם, וארד להצילו (שם שם ח).