וַיֹּ֣אמֶר פַּרְעֹ֔ה מִ֤י יְהוָה֙ אֲשֶׁ֣ר אֶשְׁמַ֣ע בְּקֹל֔וֹ לְשַׁלַּ֖ח אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל לֹ֤א יָדַ֙עְתִּי֙ אֶת־יְהוָ֔ה וְגַ֥ם אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֥א אֲשַׁלֵּֽחַ׃
מדרש תנחומא
בְּשַׁלַּח, שִׁלּוּחַ הַזֶּה לְוָיָה, כְּמָה דְּאַתְּ אֲמַר: וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם (בראשית יח, טז). וְכֵן הוּא אוֹמֵר: וַיְשַׁלְּחֵם יִצְחָק וַיֵּלְכוּ וְגוֹ' (בראשית כו, לא). וְלָמָּה פָּתַח הַכָּתוּב בַּלָּשׁוֹן הַזֶה? הַפֶּה שֶׁאָמַר לֹא אֲשַׁלֵּחַ, חָזַר וְאָמַר אָנֹכִי אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם, לְכָךְ פָּתַח וַיְהִי בְּשַׁלַּח. וּמַה שְּׂכָרוֹ? לֹא תְתַעֵב מִצְרִי (דברים כג, ח). הַפֶּה שֶׁאָמַר לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה', חָזַר וְאָמַר ה' הַצַּדִּיק. וּמַה שְּׂכָרוֹ? נָתַן לָהֶן קְבוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: נָטִיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ.
תנחומא בובר
ויהי בשלח פרעה וגו' (שמות יג יז). זש"ה חכם לבב ואמיץ כח מי הקשה אליו וישלם (איוב ט ד), [חכם לב], זה הקב"ה, שנאמר עמו חכמה (ותושיה) [וגבורה] וגו' (שם יב יג), מי הקשה אליו וישלם, דור המבול נתקשו כנגדו ושטפן במים, דור הפלגה נתקשו כנגדו, הפיצם בכל העלם, אנשי סדום נתקשו כנגדו, מה היה סופן, וה' המטיר על סדום (בראשית יט כד), פרעה אמר מי ה' (שמות ה' ב), והקב"ה אמר לו שלח את עמי (שם שם א), ואף הוא נתקשה, שנאמר ויהי כי הקשה פרעה (לשלחם) [לשלחנו] (שם יג טו), כיון שבאת מכת הבכורות עליו, מיד שלחן, לכך נאמר ויהי בשלח פרעה וגו'.
מדרש אגדה
ד"א ויקרא אל משה. זה שאמר הכתוב גאות אדם תשפילנו (משלי כט כג), כל מי שהוא רודף אחר השררה שררה בורחת ממנו. ומי הוא בורח מן השררה שררה רודפת אחריו, שאול הוא ברח מן השררה בשעה שרצו להמליך אותו, אמר הקב"ה לשמואל הנה הוא נחבא אל הכלים (ש"א י כב), ושאול כשבאו אליו אמר להם לכו ושאלו באורים ותומים, אם ראוי אני ואם לאו, הניחו אותי במקומי, מיד וישאלו בה' אם רואי הוא ואם לאו, כך שנו חכמים אין הכלים אלא אורים ותומים. שאול ברח מן השררה והיא רדפה אחריו, שנאמר הראיתם אשר בחר בו (שם שם כד). ואבימלך בן ירובעל היה רודף אחר השררה והיא בורחת ממנו, שנאמר וישלח (ה') [אלהים] רוח רעה בין אבימלך ובין בעלי שכם (שופטים ט כג) ומשה רבינו ע"ה ברח מן השררה, בשעה שאמר לו הקב"ה ועתה לכה ואשלחך אל פרעה (שמות ג י), [ויאמר בי אדני שלח נא ביד תשלח (שם ד יג)], אמר ר' לוי שבעה ימים פתה הקב"ה את משה שילך בשליחותו. ויגאול את ישראל ממצרים, שנאמר לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשום וגו' (שמות ד י), והוא בורח מן השררה, שנאמר שלח נא ביד תשלח, אמר לו הקב"ה חייך סופך לילך, הלך משה ואמר לפרעה כה אמר ה' (שם ה א), אמר פרעה מי ה' (שם שם ב), אמר משה מאי איכפת לי אני כבר עשיתי שליחותי הלך וישב לו, ללמדך היאך היה בורח מן השררה, ובסוף זכה והוציאם ממצרים, וקרע להם את הים, והביאם אל המדבר, והוריד להם את המן, והעלה להם את הבאר, והגיז להם את השליו, ועשה את המשכן, ואמר מכאן ואילך מה יש לי לעשות, הלך וישב, מיד קרא לו השם, שנאמר ויקרא לא משה: