וְאַתָּ֞ה תְּצַוֶּ֣ה ׀ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְיִקְח֨וּ אֵלֶ֜יךָ שֶׁ֣מֶן זַ֥יִת זָ֛ךְ כָּתִ֖ית לַמָּא֑וֹר לְהַעֲלֹ֥ת נֵ֖ר תָּמִֽיד׃
מדרש תנחומא
יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, קָטָן לְכַמָּה נִמּוֹל? כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: קָטֹן נִמּוֹל לִשְׁמוֹנָה. מַה טַּעַם? כְּשֵׁם שֶׁנִּמּוֹל יִצְחָק אָבִינוּ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי: בֹּא וּרְאֵה, שֶׁאֵין חָבִיב לִפְנֵי הָאָדָם יוֹתֵר מִבְּנוֹ, וְהוּא מָל אוֹתוֹ. וְכָל כָּךְ לָמָּה? אָמַר רַב נַחְמָן בַּר שְׁמוּאֵל: כְּדֵי לַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּוֹרְאוֹ. וְהוּא רוֹאֶה בְּנוֹ שׁוֹפֵךְ דָּם מִמִּילָתוֹ, וּמְקַבֵּל עָלָיו בְּשִׂמְחָה. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהוּא מוֹצִיא הוֹצָאוֹת וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁל שִׂמְחָה, מַה שֶּׁלֹּא נִצְטַוָּה. הוּא שֶׁהַכָּתוּב אוֹמֵר: וַאֲנִי תָּמִיד אֲיַחֵל וְהוֹסַפְתִּי עַל כָּל תְּהִלָּתֶךָ (תהלים עא, יד). וְלֹא עוֹד אֶלָּא אָדָם הוֹלֵךְ וְלֹוֶה וּמְמַשְׁכֵּן עַצְמוֹ וּמְשַׂמֵּחַ אוֹתוֹ הַיּוֹם.
מדרש תנחומא
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר, דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן, בְּהַעֲלוֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, מַהוּ לְהַדְלִיק בְּשֶׁמֶן שְׂרֵפָה בְּשַׁבָּת. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, אֵין מַדְלִיקִין בְּשֶׁמֶן שְׂרֵפָה בְּיוֹם טוֹב. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, אֵין מַדְלִיקִין בָּעִטְרָן מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת. וַחֲכָמִים מַתִּירִין בְּכָל הַשְּׁמָנִים, בְּשֶׁמֶן שׂוּמְשֻׂמִּין, בְּשֶׁמֶן אֱגוֹזִים, בְּשֶׁמֶן צְנוֹנוֹת, בְּשֶׁמֶן דָּגִים, בְּשֶׁמֶן פַּקּוּעוֹת, בָּעִטְרָן וּבְנֵפְטְ. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, אֵין מַדְלִיקִין אֶלָּא בְּשֶׁמֶן זַיִת בִּלְבַד. עָמַד רַבִּי יְהוּדָה עַל רַגְלָיו וְאָמַר לֵיהּ לְרַבִּי טַרְפוֹן, מַה יַּעֲשׂוּ אַנְשֵׁי מַדַּי שֶׁאֵין לָהֶם אֶלָּא שֶׁמֶן אֱגוֹזִים, מַה יַּעֲשׂוּ אַנְשֵׁי אַלֶּכְּסַנְדְּרִיָא שֶׁאֵין לָהֶם אֶלָּא שֶׁמֶן צְנוֹנוֹת, וּמַה יַּעֲשׂוּ אַנְשֵׁי קַפּוּטְקִיָּא שֶׁאֵין לָהֶם לֹא זֶה וְלֹא זֶה. אָמַר לֵיהּ רַבִּי טַרְפוֹן, הֲרֵי מָצִינוּ שֶׁחִבֵּב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁמֶן זַיִת יוֹתֵר מִכָּל הַשְּׁמָנִים בְּנֵר וּבְהַדְלָקָה, שֶׁהֲרֵי שָׁנָה פָּרָשַׁת הַדְלָקַת הַנֵּר וְשִׁלֵּשׁ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת. וּמֵרֹב חִבָּתוֹ בָּחַר שֶׁמֶן זַיִת זַךְ כָּתִית לַמָּאוֹר (שמות כז, כ), לַמָּאוֹר וְלֹא לַמְּנָחוֹת. וּמוֹתַר מִן הַזַּיִת הָרִאשׁוֹן הָיָה לַמְּנָחוֹת הַנִּקְרָבוֹת. תֵּדַע, שֶׁהֲרֵי כָּל הַמְּנָחוֹת לֹא נֶאֱמַר בָּהֶן אֶלָּא, וְנָתַתָּ עָלֶיהָ שֶׁמֶן (ויקרא ב, טו). וּבְנֵר הַדְלָקָה כָּתַב, שֶׁמֶן זַיִת, וְלֹא שְׁאָר שְׁמָנִים, זַךְ כָּתִית לַמָּאוֹר. וְאָנוּ מוֹצְאִין בְּהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת צִוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַנֵּרוֹת לְהַדְלִיקָן מִן שֶׁמֶן זַיִת זַךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְּחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זַךְ כָּתִית (שמות כז, כ). צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְּחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זַךְ כָּתִית לַמָּאוֹר וְגוֹ', עַל הַמְּנוֹרָה הַטְּהוֹרָה (ויקרא כד ב, ד). וְאַף כָּאן כְּתִיב: בְּהַעֲלוֹתְךָ אֶת הַנֵּרוֹת.
תנחומא בובר
ואתה תצוה את בני ישראל וגו' (שמות כז כ). זש"ה הנך יפה רעיתי וגו' (שה"ש א טו), אמר ר' עקיבא לא כל העולם כולו ומלואו כדאי, כיום שניתן בו תורת שיר השירים לישראל, שכל הכתובים קודש, ושיר השירים קודש קדשים. אמר ר' אלעזר בן עזריה למה הדבר דומה, למך שנטל סאה של חטים ונתנה לנחתום, ואמר לו הוצא לי ממנה כך וכך סולת, כך וכך מורסן, כך וכך סובין, כך כל הכתובין קודש ושיר השירים קודש קדשים. א"ר ראה מה הקב"ה מקלס כנסת ישראל בתוכו, הנך יפה רעיתי, הנך יפה במעשים, הנך יפה במעשה אבותיך, הנך יפה בית, הנך יפה בשדה, בבית על מזוזות ביתך (דברים ו ט), בשדה בתרומות ומעשרות ובלקט שכחה ופאה, הנך יפה בגג ועשית מעקה לגגך (שם כב ח), הנך יפה בעולם הזה, הנך יפה בעולם הבא.