שמות לא:ג מדרש: שמות רבה, מדרש אגדה, מדרש תנחומא ופרקי דרבי אליעזר

כי חיות הנה - אם תאמר מילדות הנה, וכי מילדת אינה צריכה מילדת אחרת לסיעה?! אלא כך אמרו לו: אומה זו כחיות השדה נמשלות, שאין צריכות מילדות. יהודה, נמשל כאריה, דכתיב (בראשית מט, ט): גור אריה יהודה. דן, (שם שם, יז): יהי דן נחש. נפתלי, (שם שם, כא): אילה שלוחה. יששכר, (שם שם, יד): חמור גרם. יוסף, (דברים לג, יז): בכור שורו. בנימין, (בראשית שם, כז): זאב יטרוף. ועל שאר כתיב (יחזקאל יט, ב): מה אמך לביא בין אריות רבצה. וייטב אלהים למילדות מה היה הטובה הזאת? שקבל דבריהם מלך מצרים, ולא הזיק להן. דבר אחר: וייטב אלהים אמר רבי ברכיה בשם רבי חיא בן רבי אבא: הדא הוא דכתיב (אביו כח, כח): ויאמר לאדם, הן יראת ה' היא חכמה. מהו שכר היראה? תורה, לפי שיראה יוכבד מפני הקדוש ברוך הוא, העמיד ממנה משה, שכתוב בו (שמות ב, ב): כי טוב הוא, ונתנה התורה על ידו, שנקראת (משלי ד, ב): לקח טוב. ונקראת על שמו, שנאמר (מלאכי ג, כב): זכרו תורת משה עבדי. ומרים יצא ממנה בצלאל, שהיה מלא חכמה, דכתיב (שמות לא, ג): ואמלא אותו רוח אלהים וגו', ועשה ארון לתורה, שנקראת טוב. הוי, וייטב אלהים למילדות. וירב העם, לקים מה שנאמר (איכה ג, לז): מי זה אמר, ותהי ה' לא צוה. אם פרעה צוה להרוג את הזכרים, מה הועיל בגזרתו? ה' לא צוה, אלא וירב העם ויעצמו מאד:

ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת. גדולה היתה מלאכת המשכן, שבאלו המדות שהם חכמה ותבונה ברא בהם שמים וארץ [שנאמר] ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו (משלי ג יט כ):

דָּבָר אַחֵר, כְּתִיב: ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ וְגוֹ' (משלי ג, יט) וְאוֹמֵר: וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה (שמות לא, ג). לְלַמֶּדְךָ, שֶׁהַמִּשְׁכָּן שָׁקוּל כְּנֶגֶד כָּל הָעוֹלָם, וּכְנֶגֶד יְצִירַת הָאָדָם שֶׁהוּא עוֹלָם קָטָן. כֵּיצַד, כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ, כִּילוּד אִשָּׁה בְּרָאוֹ. מַה יְּלוּד אִשָּׁה מַתְחִיל מִטַּבּוּרָם וּמוֹתֵחַ לְכָאן וּלְכָאן לְאַרְבָּעָה צְדָדִין, כָּךְ הִתְחִיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְרֹאת אֶת עוֹלָמוֹ מֵאֶבֶן שְׁתִיָהּ תְּחִלָהּ, וּמִמֶּנָּה הֻשְׁתַּת הָעוֹלָם. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ אֶבֶן שְׁתִיָּה, מִפְּנֵי שֶׁמִּמֶּנָּה הִתְחִיל הָקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְרֹאת אֶת עוֹלָמוֹ. וּבָרָא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לְמַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' (שמות טו, יז). אַל תִּקְרָא מָכוֹן אֶלָּא מְכֻוָּן. לְשִׁבְּתְּךָ, כְּנֶגֶד כִּסֵּא הַכָּבוֹד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב לְעֵיל. וִיצִירַת הַוָּלָד כִּיצִירַת הָעוֹלָם, כְּנֶגֶד יְצִירַת הַוָּלָד בִּמְעֵי אִמּוֹ.