שמות לה:ג מדרש: רות רבה (לרנר), עין יעקב, אוצר מדרשים ומדרש לקח טוב

(ב) כי מי אשר יחובר [אל כל החיים יש בטחון] (קהלת ט: ד) תמן תנינן, הרוא' ע"ז מהו אומר, ברוך ארך אפים. מקום שנעקרה ממנו ע"ז, ברוך שעקר ע"ז מארצנו, [כן יהי רצון מלפניך י"י אלקינו שתעקור אותה ממקומות אחרים ותשיב לב עובדיה לעובדך בלב שלם]. אמר רבן שמעון ב"ג, אף בחוצה לארץ צריך להתפלל כך, ולא נמצאת מתפלל על הרשעים? אמר ר' יוחנן, יבחר כתי', אפילו לאותן שפשטו ידיהם בזבול יש בטחון. להחיותן א"א שכבר פשטו ידיהם בזבול, ולאבדן א"א, שכבר עשו תשובה, עליהם הוא אומר, וישנו שנת עולם ולא יקיצו (ירמיה נא: נז). תני, קטני גויים וחיילותיו של נבוכדנאצר, לא חיין ולא נדונין, עליהם הוא אומר, וישנו שנת עולם (שם). כי לכלב חי [הוא טוב מן האריה המת] (קהלת שם) בעולם הזה, מי שהוא כלב יכול להעשות ארי, ומי שהוא ארי יכול להעשות כלב, אבל לעתיד לבא, [מי שהוא ארי, אינו יכול להעשות כלב], ומי שהוא כלב, אינו יכול להעשות ארי. אדרינוס, שחיק עצמות, שאל את ר' יהושע בן חנניה, אמ' ליה, אנא טב ממשה רבך. אמ' ליה, למה? אמ' ליה, דאנא חי והוא מית, וכת', כי לכלב חי [הוא] טוב מן האריה המת. אמ' ליה, את יכול למגזר דלא ידלק בר נש נור ברומי תלתא יומין? אמ' לו, הן. לעדן רמשא דיומא קמא, סלקין תרויהון למיטלייה על איגר פלטרין. חמיה תננא סליק מן רחיק. אמ' ליה, מהו כן? אמ' ליה, איפרכא בייש, ועל אסייא ובקר יתיה, ואמ' ליה, לית אפשר, עד דשתי חמימין לא מיתסי. אמ' ליה, תיפח רוחו, עד דאת בסיין, גזרתך בטלה, אבל משה רבינו משעה שגזר עלינו, לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת (שמות לה: ג), לא מדלקי יהודאי נור בשבתא מן יומוהי, ועדין לא נתבטלה גזרתו עד השתא, אמרת את כן, דאנא טב מיניה.

וּמַאֲחִיזִין אֶת הָאוּר בִּמְדוּרַת בֵּית הַמּוֹקֵד. מְנָא הַנֵי מִילֵי? אָמַר רַב הוּנָא: (שמות ל״ה:ג׳) "לֹא תְּבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם" בְּכֹל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם אִי אַתָּה מַבְעִיר, אֲבָל אַתָּה מַבְעִיר בִּמְדוּרַת בֵּית הַמּוֹקֵד. מַתְקִיף לָהּ רַב חִסְדָּא: אִי הָכִי, אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת נַמִּי! אֶלָּא אָמַר רַב חִסְדָּא: קְרָא כִּי אָתָא, לְמִישְׁרֵי אֵיבָרִים וּפְדָרִים הוּא דְּאָתָא, וְכֹהֲנִים זְרִיזִין הֵם.

כל בך שבמקרא חסר ה״א חוץ מאחד של פרעה: ובכה ובעמך (שמות ז׳ כ״ט) מפני שבו התחילה הפורענות תחלה שאע״פ שעשו לו כמה תקנות שלטו הצפרדעים בגופו, וכן הוא אומר על דבר הצפרדעים אשר שם לפרעה (שם ח׳ ח׳). ויהי ישעיהו לא יצא חצר (מ״ב כ׳ ד') קרי, לא יצא העיר כתיב, שלא יפורסם הדבר. ר׳ נתן אומר לא תבערו אש בכל מושבותיכם (שמות ל״ה ג׳) מה ת״ל? לפי שנאמר ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם אלה הדברים וגו׳ ששת ימים תעשה מלאכה וגו׳ אלה הדברים אלו שלשים ותשע אבות מלאכות שנאמרו למשה בסיני, היה למקרא לאמר ויאמר אליהם אלה דברים, וכיון שאמר להם אלה שומע אני שאלה למנין שלשים וששה, ה׳ דהדברים לרבות אחת, דברים שנים, הרי מ׳ חסר אחת אבות מלאכות (עי׳ שבת צ״ז:). עליו בשמים ירעם (ש״א ב׳ י׳) עלו כתיב אם חד הוא ירעם עליו אם גם שנים ירעם עליהם. יחתו מריביו (שם) מריבו כתיב, אם אחד הוא יחת ואם גם שנים יחתו. בבוא כשואה פחדכם (משלי א׳ כ״ז) כשאוה כתיב לפי שהם אנשי שאייה ועושים במעשיהם עול לפיכך פחדים באו עליהם בשאוה. יצפון לישרים תושיה (משלי ב׳ ז׳) וצפן כתיב, שכבר צפן הקב״ה להם שכרם, וכן הוא אומר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך (תהלים ל״א כ׳). ודרך חסידיו ישמור (משלי ב׳ ח׳) חסידו כתיב, כי כשאדם חסיד אע״פ שאין באבותיו כמוהו כדי הוא להשמר. אל תמנע טוב מבעליו בהיות לאל ידך לעשות (שם ג׳ כ״ז) ידיך כתיב, אע״פ שאין הכל סיפק בידו לעשות, שאין הקב״ה מבקש מן האדם אלא לפי כחו, אם יש סיפק עשה בשתי ידיך ואם לאו בידך האחת. שש הנה שנא ה׳ ושבע תועבות נפשו (משלי ו׳ ט״ז) תועבת כתיב, שלא תאמר אין אדם נעשה שנאוי להקב״ה עד שיהיו בו שבע אילו כולן, אלא אפילו באחת מהן, שכל אחת ואחת תועבה בפני עצמה, ולמה הוא קורא תועבות ללמדך ששקול אחד כנגד כולן. הן אלה קצות דרכיו (איוב כ״ו י״ד) דרכו כתיב שאפילו קצות דרך אחת מדרכיו של הקב״ה אין אדם יכול לעמוד עליו. ומה שמץ דבר נשמע בו (שם) שלא נשמע השמץ בדרכיו של מקום מעולם, שאפילו האומות משבחין אותו שנאמר ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים, וכן ראיה לדבר עוד בכמה מקומות. ורעם גבורותיו מי יתבונן (שם) גבורתו כתיב, מי יכול לעמוד על רעם גבורתו [אחת] של הקב"ה. הלא צבא לאנוש עלי ארץ (איוב ז׳ א׳) על ארץ כתיב, אילו עשר שנים שבין שבעים לשמונים שני חיי בשר ודם, שנאמר ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה (תהלים צ׳ י׳), ולמה חסר יו״ד (בתיבת על) מפני שפעמים אדם משלימן לאלו י׳ שנים ופעמים אין אדם משלימן.