שֵׁ֣שֶׁת יָמִים֮ תֵּעָשֶׂ֣ה מְלָאכָה֒ וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י יִהְיֶ֨ה לָכֶ֥ם קֹ֛דֶשׁ שַׁבַּ֥ת שַׁבָּת֖וֹן לַיהוָ֑ה כָּל־הָעֹשֶׂ֥ה ב֛וֹ מְלָאכָ֖ה יוּמָֽת׃
מדרש אגדה
ששת ימים. כאן הוא אומר ששת ימים תעשה מלאכה, ובמקום אחר אומר ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך (שמות כ' ט'), כיצד יתקיימו שני המקראות, כשישראל עושין רצונו של מקום ששת ימים תעשה מלאכה, נעשית על ידי אחרים, וכשאין ישראל עושין רצונו של מקום, ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך שמלאכתך על ידי עצמך, ולא עוד אלא ועבדת את אויבך (דברים כ"ח מ"ח):
מדרש אגדה
ויאמר אליהם משה עמדו ואשמעה. אבל לענין מקושש נאמר לו כי לא פרש (במדבר ט"ו ל"ד), לפי שהיה משה יודע שהמחלל את השבת חייב מיתה, שכבר נאמר במעשה המשכן, כל העושה בו מלאכה יומת. (שמות ל"ה ב'), אבל לא היה יודע באיזה מיתה, לכך נאמר כי לא פורש באי זו מיתה ימיתוהו:
אוצר מדרשים
י״ד) ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש (שמות ל״ה:ב׳)... וקודם שיקדש אין מניחין (עורכין) את השלחן מ״ט? שבתחילה מקדש לשבתות ואח"כ מניחין את השלחן שיהא מונח לכבוד השבת. ואם הניחו השלחן קודם לקידוש אין מסלקין אותו אלא פורסין מפה עליו ומקדש, שכך שנו חכמים בברייתא (פסחים ק׳ ע״ב) ושוין שאין מניחין את השלחן ואין מביאין לפניו שלחן אלא א״כ קידש. ואם הביאו פורס עליו מפה ומקדש.