שמות לה:כז מדרש: ויקרא רבה, אוצר מדרשים, עין יעקב ומדרש תנחומא

רַבִּי תַּנְחוּמָא פָּתַח (משלי כ, טו): יֵשׁ זָהָב וְרָב פְּנִינִים וּכְלִי יְקָר שִׂפְתֵי דָעַת, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם אָדָם יֵשׁ לוֹ זָהָב וָכֶסֶף אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת וְכָל כְּלֵי חֶמְדָה שֶׁבָּעוֹלָם, וְטוֹבָה וְדַעַת אֵין בּוֹ, מַה קְּנִיָּה יֵשׁ לוֹ, מַתְלָא אָמַר דֵּעָה קָנִיתָ מֶה חָסַרְתָּ, דֵּעָה חָסַרְתָּ מַה קָּנִיתָ. יֵשׁ זָהָב, הַכֹּל הֵבִיאוּ נִדְבָתָן לַמִּשְׁכָּן זָהָב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות כה, ג): וְזֹאת הַתְּרוּמָה וגו'. וְרָב פְּנִינִים, זוֹ נִדְבָתָן שֶׁל נְשִׂיאִים, דִּכְתִיב (שמות לה, כז): וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ וגו', וּכְלִי יְקָר שִׂפְתֵי דָעַת, לְפִי שֶׁהָיְתָה נַפְשׁוֹ שֶׁל משֶׁה עֲגוּמָה עָלָיו, וְאָמַר הַכֹּל הֵבִיאוּ נִדְבָתָן לַמִּשְׁכָּן וַאֲנִי לֹא הֵבֵאתִי, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַיֶּיךָ שֶׁדִּבּוּרְךָ חָבִיב עָלַי יוֹתֵר מִן הַכֹּל, שֶׁמִּכֻּלָּן לֹא קָרָא הַדִּבּוּר אֶלָּא לְמשֶׁה, וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה.

רגלי חסידיו ישמור (ש״א ב' ט') חסידו כתיב, בשביל צדיק אחד העולם מתקיים. ותאכל היא והוא (מ״א י״ז ט״ו), הוא כתיב לאמר משל אליהו אכלו שניהם (עי' פדר״א פל״ג). והשיגוך דקללות (דברים כ״ח מ״ד) מלא, אמר הקב״ה אם אין אני מערב שמי עמהם הן כלין, לקיים מה שנאמר עמו אנכי בצרה (תהילים צ״א:ט״ו), ושל ברכות (דברים כ״ח ב') למה חסר? שאם יבקש אדם לעשות לך טובה יהא פוגע בך ותהא אתה פוגע בו. והנשיאם (שמות ל״ה כ״ז) כתיב חסר יו״ד בתראה, לפי שמהרו כולם להביא כאיש אחד, שנאמר והותר (שם ל״ו ז'). יפרש כנפו (דברים ל"ב י״ב) כנפו כתיב כנף אחד פרש ומכהה גלגל חמה.

אָמַר רַבִּי אַסִי: (אמר רבי יוחנן) עָגֹל כְּגִדָּא, וְלָבָן כְּמַרְגָּלִית. תָּנוּ רַבָּנָן: 'גַּד', דּוֹמֶה לְזֶרַע פִּשְׁתָּן בְּגִבְעוֹלִין. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: 'גַּד', דּוֹמֶה לְדִבְרֵי אַגָּדָה הַמּוֹשְׁכִין לִבּוֹ שֶׁל אָדָם כַּמַּיִם. וְתַנְיָא אִידָךְ: 'גַּד', שֶׁהָיָה מַגִּיד לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, אִם בֶּן תִּשְׁעָה לָרִאשׁוֹן, אִם בֶּן שִׁבְעָה לָאַחֲרוֹן. וְ'לָבָן', שֶׁמַּלְבִּין עֲוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. תַּנְיָא. רַבִּי יוֹסִי אוֹמֵר: כְּשֵׁם שֶׁהַנָּבִיא הָיָה מַגִּיד לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, מַה שֶּׁבַּחוֹרִים וּמַה שֶּׁבַּסְּדָקִים, כָּךְ הַמָּן מַגִּיד לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל מַה שֶּׁבַּחוֹרִים וּמַה שֶּׁבַּסְּדָקִים. כֵּיצַד? שְׁנַיִם שֶׁבָּאוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה לַדִּין, זֶה אוֹמֵר: עַבְדִּי גָּנַבְתָּ, וְזֶה אוֹמֵר: אַתָּה מְכַרְתּוֹ לִי. אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה: "דִּינוּ לַבֹּקֶר מִשְׁפָּט"! לְמָחָר, אִם נִמְצָא עֹמֶר בְּבֵית רַבּוֹ רִאשׁוֹן, בְּיָדוּעַ שֶׁזֶּה גְּנָבוֹ. נִמְצָא עֹמֶר בְּבֵית רַבּוֹ שֵׁנִי, בְּיָדוּעַ שֶׁזֶּה מְכָרוֹ לוֹ. וְכֵן אִישׁ וְאִשָּׁה שֶׁבָּאוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה לַדִּין. הוּא אוֹמֵר: הִיא סָרְחָה עָלַי. וְהִיא אוֹמֶרֶת: הוּא סָרַח עָלַי. אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה: "דִּינוּ לַבֹּקֶר מִשְׁפָּט"! [לְמָחָר], אִם נִמְצָא עֹמֶר בְּבֵית בַּעְלָהּ, בְּיָדוּעַ שֶׁהִיא סָרְחָה עָלָיו. וְאִם נִמְצָא עֹמֶר בְּבֵית אָבִיהָ, בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא סָרַח עָלֶיהָ. (נוסח אחר: אם נמצא עומרה בבית בעלה, בידוע שהוא סרח עליה. ואם נמצא בבית אביה, בידוע שהיא סרחה עליו) כְּתִיב: (במדבר יא) "וּבְרֶדֶת הַטַּל עַל הַמַּחֲנֶה לָיְלָה" וְגוֹ'. וּכְתִיב: (שמות טז) "וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ" וְגוֹ'. וּכְתִיב: (במדבר יא) "שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ" וְגוֹ'. הָא כֵּיצַד? צַדִּיקִים, יוֹרֵד לָהֶם עַל פֶּתַח בָּתֵּיהֶם. בֵּינוֹנִים, יָצָא הָעָם וְלָקְטוּ. רְשָׁעִים, שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ. [כְּתִיב: 'לֶחֶם', וּכְתִיב: 'עֻגּוֹת', וּכְתִיב: 'וְטָחֲנוּ', הָא כֵּיצַד? צַדִּיקִים, 'לֶחֶם', בֵּינוֹנִים, 'עֻגּוֹת', רְשָׁעִים, 'טָחֲנוּ בָּרֵיחַיִם'. (במדבר יא) "אוֹ דָכוּ בַּמְּדֹכָה", אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב, וְאִיתֵּימָא רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: מְלַמֵּד שֶׁיָּרַד לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל עִם הַמָּן תַּכְשִׁיטֵי נָשִׁים, דָּבָר שֶׁנִּדּוֹךְ בַּמְּדוֹכָה. (שם) "וּבִשְּׁלוּ בַּפָּרוּר", אָמַר רַבִּי חָמָא: מְלַמֵּד שֶׁיָּרַד לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל עִם הַמָּן צִיקֵי קְדֵרָה]. (שמות לו) "וְהֵם הֵבִיאוּ אֵלָיו עוֹד נְדָבָה בַבֹּקֶר בַּבֹּקֶר", מַאי "בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר"? אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: (מן היורד להם לישראל בבקר בבקר הוריד להם) [מִדָּבָר שֶׁיָּרַד לָהֶם בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, מְלַמֵּד שֶׁיָּרְדוּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל] אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת [עִם הַמָּן] (שנאמר): (שם לה) "וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ [אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם"]. (ו)תָּנָא: נְשִׂיאִים מַמָּשׁ, וְכֵן הַכָּתוּב אוֹמֵר: (משלי כה) "נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן". (במדבר יא) "וְהָיָה טַעְמוֹ כְּטַעַם לְשַׁד הַשָּׁמֶן", אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ: אַל תִּקְרִי 'לְשַׁד' אֶלָּא: 'שַׁד'. מַה שַּׁד זֶה מִתְהַפֵּךְ לְכַמָּה גְּוָנִים, אַף הַמָּן מִתְהַפֵּךְ לְכַמָּה טְעָמִים. אִיכָּא דְּאַמְרֵי: שַׁד מַמָּשׁ. מַה שַּׁד זֶה, כָּל זְמַן שֶׁהַתִּינוֹק מְמַשְׁמֵשׁ בּוֹ, מוֹצֵא בּוֹ כַּמָּה טְעָמִים, אַף הַמָּן, כָּל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל אוֹכְלִין אוֹתוֹ, מוֹצְאִין בּוֹ כַּמָּה טְעָמִים. (שמות טז) "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: בְּתֵת ה' לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ".