וְהַנְּשִׂאִ֣ם הֵבִ֔יאוּ אֵ֚ת אַבְנֵ֣י הַשֹּׁ֔הַם וְאֵ֖ת אַבְנֵ֣י הַמִּלֻּאִ֑ים לָאֵפ֖וֹד וְלַחֹֽשֶׁן׃
צרור המור
ויצאו כל עדת בני ישראל. שמחים וטובי לב על שנתבשרו בכפרת עון העגל בנדבת המשכן. וכמו שנתאבלו בשומעם כי לא אעלה בקרבך. כך שמחו בצוואת המשכן להשרות שכינתו ביניהם. ובפרט אנשים שפרקו נזמי הזהב להתנדב לעבודת העגל. איך זכו שישאלו מהם נדבה למשכן. ולכן ויצאו כל עדת בני ישראל בשמחה ובנפש חפצה. ואולי רמז ויצאו. שיצאו מרוח כילות וקיבוץ לרוח נדיבה. ויצאו כל עדת בני ישראל זה אחד מן המקומות שהמעט מחזיק את המרובה. ולפי שהנשים התנדבו גם כן. אמר ויבואו האנשים על הנשים. להורות על זריזותם שהיו נחפזים להביא אלו על אלו. ולפי שהנשים התנדבו ולא חסו על כלי תכשיטם. אמר הביאו חח ונזם וטבעת וכומז לפי שהם כלי נשים. וכל איש שהם הזכרים אשר הניף תנופת זהב לה'. וכן הוצרכו הנשים ג"כ כמו שאמר טוו את העזים. והנשיאים הביאו את אבני השוהם כי כאיש גבורתו:
צרור המור
ובמדרש הנעלם אמרו כי אבני השוהם ואבני המלואים ירדו עם המן מן השמים. וזהו והנשיאים הביאו את אבני השוהם. כד"א נשיאים ורוח וגשם אין. וכן מוזכר במסכת יומא. ולפי שלמלאכה הגדולה הזאת צריכה אומנין גדולים. ואולי יאמרו ישראל שא"א להמצא. לזה אמר להם ראו קרא ה' בשם בצלאל. כלומר אין לכם לטרוח כל כך כי כבר קרא ה' בשם בצלאל. ולפי שזה א"א להעשות על יד אדם. אמר וימלא אותו רוח אלהים. כי רוח אלהין קדישין ביה וברוח הקדש יעשה כל מלאכה. ורז"ל אמרו אין ממנין פרנס על הצבור אלא מדעתם שנאמר ראו קרא ה' בשם. כלומר ראו אם אתם מסכימים בו. כי כן ראוי לכל פרנס שיהיה מדעת כולם. בענין שיהיו דבריו נשמעים: