כִּי֩ עֲנַ֨ן יְהוָ֤ה עַֽל־הַמִּשְׁכָּן֙ יוֹמָ֔ם וְאֵ֕שׁ תִּהְיֶ֥ה לַ֖יְלָה בּ֑וֹ לְעֵינֵ֥י כָל־בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּכָל־מַסְעֵיהֶֽם׃
אוצר מדרשים
רבי שמעון בן יוסי אומר כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא נצרך אחד מהם לא לאור החמה ביום ולא לאור הלבנה בלילה, אלא הֶאֱדִים – היו יודעין ששקעה החמה; הלבין – היו יודעים שזרחה החמה, ומסתכל בחביות ויודע מה שבתוכו, בטפיח ויודע מה שבתוכו, מפני ענן השכינה שביניהם, שנאמר כי ענן ה׳ על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם (שמות מ׳ ל״ח), ואף לעתיד לבא כן, שנאמר קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה׳ עליך זרח (ישעיה ס׳ א׳), ואומר לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם ולנגה הירח לא יאיר לך והיה לך ה׳ לאור עולם (שם), ואומר לא יבוא עוד שמשך וירחך לא יאסף כי ה׳ יהיה לך לאור עולם ושלמו ימי אבלך(שם).
מדרש תנחומא
וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם. אַתְּ מוֹצֵא שִׁבְעָה עַנְנֵי כָּבוֹד הָיוּ, אֵלּוּ הֵן: וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן. הֲרֵי אֶחָד. וַעֲנָנְךָ עֹמֵד עֲלֵיהֶם (במדבר יד, יד), הֲרֵי שְׁנַיִם. וּבְעַמֻּד עָנָן (במדבר יד, יד), הֲרֵי שְׁלֹשָה. וּבְהַאֲרִיךְ הֶעָנָן (במדבר ט, יט), אַרְבָּעָה. וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן (שמות מ, לו), חֲמִשָּׁה. וְאִם לֹא יֵעָלֶה הֶעָנָן (שמות מ, לז), שִׁשָּׁה. כִּי עֲנַן ה' עַל הַמִּשְׁכָּן (שמות מ, לח), שִׁבְעָה. אַרְבָּעָה מֵאַרְבַּע רוּחוֹת, וְאֶחָד מִלְּמַטָּה, וְאֶחָד מִלְּמַעְלָה, וְאֶחָד מְהַלֵּךְ לִפְנֵיהֶם, כָּל הַנָּמוּךְ מַגְבִּיהוֹ, וְכָל הַגָּבוֹהַּ מַנְמִיכוֹ, וְשׂוֹרֵף נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים, מְכַבֵּד וּמְרַבֵּץ אֶת הַדֶּרֶךְ לִפְנֵיהֶם.