כִּי֩ עֲנַ֨ן יְהוָ֤ה עַֽל־הַמִּשְׁכָּן֙ יוֹמָ֔ם וְאֵ֕שׁ תִּהְיֶ֥ה לַ֖יְלָה בּ֑וֹ לְעֵינֵ֥י כָל־בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּכָל־מַסְעֵיהֶֽם׃
צרור המור
ואמר ובהעלות הענן יסעו בני ישראל. לרמוז שזה הענן לא היה במקרה להסתלק מיד. אלא שעמד שם לעולם כל זמן המסעות. ולא נסתלק משם עד זמן שיסעו בני ישראל. וכן רמז ג"כ כי בסבת הענן היה לאות וסימן לישראל ליסע ולחנות. כי בהעלות הענן יסעו ואם לא יעלה הענן לא יסעו. וחזר לומר כי ענן ה' על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו. להורות לנו תועלת אחר שהיה בענן זה. והוא שהיה מקיף על כל המשכן לבל יכה אותם שרב ושמש. כעין סוכה תהיה לצל יומם מחורב ולמחסה ולמסתור. עד שלא היו יודעים ומבחינים בין יום ללילה. אלא מצד האש שהיה לילה בו לעיני כל בית ישראל והוא אש השכינה. וזה יורה על מעלת ישראל שהיו מסתכלים באור השכינה עין בעין. כאומרו אשר עין בעין נראה אתה ה' כי זהו אש לילה. ועננך עומד עליהם כנגד ענן ה'. וכן אמר בכאן כי ענן ה' ואש תהיה לילה בו. להורות לנו שאע"פ שחטאו ישראל בעון העגל. כבר חזרו לקדמותם כימי קדם. כי אחר נתינת התורה תמצא שכתב בסוף משפטים. ויכס הענן את ההר וכתיב שם ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר לעיני בני ישראל. ולפי שחטאו בעון העגל. ונסתלקה השכינה משם חזר עתה לומר שחזרה עטרה ליושנה. ואש תהיה לילה בו לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם: נשלם ספר ואלה שמות. תהלה לאדון הנשמות: