נִבְזֶ֤ה ׀ בְּֽעֵ֘ינָ֤יו נִמְאָ֗ס וְאֶת־יִרְאֵ֣י יְהוָ֣ה יְכַבֵּ֑ד נִשְׁבַּ֥ע לְ֝הָרַ֗ע וְלֹ֣א יָמִֽר׃
אוצר מדרשים
ו): מקל וחומר סתום, כיצד? נשבע להרע ולא ימיר (תהילים ט״ו:ד׳), יכול אם נשבע להרע לא ימיר ואם נשבע להטיב מחליף, וכי מה קשה לבני אדם להרע לעצמו או להטיב לעצמו? אם להרע לעצמו אינו מחליף ק״ו להטיב לעצמו. איזהו להרע לעצמו שמותר לו לעשות? אר״י כגון שהיה בים (במקום סכנה) ואמר אהא בתענית עד שאבא לביתי, כיוצא בדבר ושחד על נקי לא לקח יכול לא לקח שחד על נקי להרגו אבל לקח שחד על נקי לפוטרו, אמרת על מי דרך בני אדם ליקח שחד על הצדיק או על הרשע? הוי אומר על הצדיקים לא לקח ק״ו על הרשעים.
בראשית רבה
תנא רבי שמעון בן יוחאי מניין שלא יאמר אדם לה' עולה לה' מנחה לה' שלמים אלא עולה לה' מנחה לה' שלמים לה' ת"ל (ויקרא א, ב): "קרבן לה'" והרי דברים קל וחומר ומה אם מי שהוא עתיד להקדיש אמרה תורה לא יחול שם שמים להקריב המחרפים והמגדפים והעובדים עבודת כוכבים על אחת כמה וכמה שימחו מן העולם. רבנן אמרין בשר ודם בונה בנין בשעה שהבנין עולה בידו הוא מרחיב ועולה ואם לאו מרחיב מלמטה ומיצר מלמעלה אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן אלא את השמים שמים שעלו במחשבה ואת הארץ ארץ שעלתה במחשבה. רב הונא בשם רבי אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אמר אפילו אותן שכתוב בהן (ישעיה סה, כב): "כי הנני בורא שמים חדשים" כבר הן ברואין מששת ימי בראשית הדא הוא דכתיב (שם סו, כב) "כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה" הארץ חדשה אין כתיב כאן אלא החדשה:
מדרש לקח טוב
פס'. או נפש כי תשבע וגו'. אינו חייב על המהרהר עד שיבטא בשפתיו. להרע או להיטיב. מה הטבה רשות אף הרעה רשות להרע לאחרים שאינו חייב אלא בנשבע להרע לעצמו כי הא דאמר ר' יוחנן אהא בתענית עד שאבוא לביתי. וכן הוא אומר (תהילים ט״ו:ד׳) נשבע להרע ולא ימיר. או להיטיב לאחרים הוא חייב ולא להרע יכול לעבור על המצוה (והוא) חייב קרבן ת"ל להרע או להיטיב מה הטבה רשות אף הרעה רשות. הנשבע לבטל את המצוה שאם עבר לבטל את המצוה מלקין אותו ומקיים את המצוה אבל נשבעין לקיים את המצוה כדי לזרז את עצמו וכן אמר דוד (תהילים קי״ט:ק״ו) נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך. ומנין אפילו דברים שאין בהם הרעה והטבה כגון אזרוק צרור לים ושלא אזרוק. ת"ל לבטא בשפתים. לכל אשר יבטא האדם, להביא את שאמר אוכל ושלא אוכל אכלתי ושלא אכלתי. האדם בשבועה. פרט לאנוס. ונעלם ממנו. פרט למזיד שמזיד אינו בקרבן אלא במלקות ארבעים. מיכן אמרו חכמים אל תהי פרוץ בנדרים שמא תמעול בנדרים: