תהילים כה:ו מדרש: מדרש לקח טוב, עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), תנחומא בובר ומדרש תנחומא

בראשית ברא אלהים מאמר אחד. דכתיב בדבר ה' שמים נעשו (תהלים לג ו). מאמר ב' ויאמר אלהים יהי אור. ג' יהי רקיע. ד' יקוו המים. ה' תדשא הארץ. ו' יהי מאורות. ז' ישרצו המים. ח' תוצא הארץ. ט' נעשה אדם. י' פרו ורבו. אלו עשרה מאמרות. ועשרה דברים שבהן נברא העולם. דאמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב בעשרה דברים נברא העולם. בחכמה. בתבונה. בדעת. בכח. בגבורה. בגערה. בצדק. במשפט. בחסד. וברחמים. בחכמה ובתבונה. דכתיב ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה (משלי ג יט). בדעת. דכתיב בדעתו תהומות נבקעו (שם שם כ). בכח ובגבורה. דכתיב מכין הרים בכחו נאזר בגבורה (תהלים סה ז). בגערה. דכתיב עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו (איוב כו יא). בצדק ובמשפט. דכתיב צדק ומשפט מכון כסאך (תהלים פט טו). בחסד וברחמים. דכתיב זכור רחמיך ה' וחסדיך (שם כה ו). למדנו שבעשרה מאמרות נברא העולם. ובעשרה מדות. ועשרה דברים נבראו ביום ראשון. וכנגדן נתן לישראל עשרת הדברות. ולכפר עליהן ביום העשור. ולתת כופר עשרה גירות. ומצא נח חן לפניו בדור עשירי. ובחר באברהם אבינו בדור עשירי לנח. אשר התחיל במעשרות. דכתיב ויתן לו מעשר מכל (בראשית יד כ). וכן צוה לבניו לתת המעשרות. יצחק למה מדד מאה שערים. לתת מעשרות. יעקב עשר אעשרנו לך (בראשית כח כב). וכן כל ישראל מעשר דגן ותירוש ויצהר. ונתן לישראל שבעה עממים משבעים אומות. ולעתיד אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים בכנף איש יהודי. ופורענות עשרה יבוא על אויבי עמו. כמו שהביא במצרים עשר מכות. שנאמר כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות (מיכה ז טו) וקרניא עשר וגו' (דניאל ז כד). ואז ינגנו עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכינור.

אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב בעשרה דברים נברא העולם בחכמה ובתבונה בדעת ובכח בגבורה ובגערה בצדק ובמשפט בחסד וברחמים. בחכמה ובתבונה דכתיב (משלי ג יט) ה׳ בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה. בדעת דכתיב (משלי יג כ) בדעתו תהומות נבקעו. בכח וגבורה דכתיב (תהלים סה יא) מכין הרים בכחו נאזר בגבורה. בגערה דכתיב (איוב כו יא) עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו. בצדק ובמשפט דכתיב (תהלים פט טו) צדק ומשפט מכון כסאך. בחסד וברחמים דכתיב (תהלים כה ו) זכור רחמיך ה׳ וחסדיך כי מעולם המה. (עקידה שער מ״ט) א״ר יהודה אמר רב בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את העולם היה מרחיב והולך כשתי פקעיות של שתי עד שגער בו הקדוש ברוך הוא והעמידו שנאמר עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו והיינו דאמר ר׳ שמעון ב״ל מאי דכתיב (בראשית יז א) אני אל שדי אני אל שאמרתי לעולמי די. ואמר ר״ל בשעה שברא הקב״ה את הים הגדול היה מרחיב והולך עד שגער בו הקב״ה ויבשו שנאמר (נחום א ד) גוער בים ויבשהו:

וידבר ה' [וגו'] כי אתם עוברים וגו' (במדבר לה ט י). זש"ה טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך (תהלים כה ח), זכור רחמיך ה' וחסדיך וגו' (שם שם ו), אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע אילולי רחמיך שקידמו לאדם הראשון, לא היה לו עמידה, שאמרת לו כי ביום אכלך ממנו מות תמות (בראשית ב יז), ולא עשית כן, אלא הוצאתו מגן עדן, שנאמר ויגרש את האדם (שם ג כד), ולמה נתגרש, על שהביא מיתה לדורות, והיה צריך למות מיד, אלא שריחמת עליו וגירשתו, כדרך הרוצח בשגגה, שגולה בערי מקלט, לכך נאמר זכור רחמיך ה' וחסדיך וגו', כיון שעמד משה, א"ל הקב"ה והקריתם לכם ערים וגו' (במדבר שם), אמר משה רבש"ע זה שהורג נפש בשגגה בדרום או בצפון, מנין יהא יודע היכן ערי מקלט שיהא בורח שם, א"ל תכין לך הדרך (דברים יט ג), תכוון לך הדרך, שלא יהו טועים, וימצא אותו גואל הדם ויהרגוהו, ולו אין משפט מות, א"ל היאך, א"ל העמד להם (איטלסיות) [אסטליות] מכוונות לערי מקלט, שיהא יודע לילך לשם, ובכל (איטלס) [איסטל] רשום עליה רוצח לערי מקלט, שנאמר תכין לך הדרך וגו', לכך אמר דוד טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך, אם לרוצחנים עשה שביל ודרך שיברחו וינצלו, לצדיקים על אחת כמה וכמה, ידרך ענוים בשמפט (תהלים כה ט).