יִשְׁלַֽח־עֶזְרְךָ֥ מִקֹּ֑דֶשׁ וּ֝מִצִּיּ֗וֹן יִסְעָדֶֽךָּ׃
תנחומא בובר
קדושים תהיו. זש"ה ישלח עזרך מקדש ומציון יסעדך (תהלים כ ג), [מקדש] מקידוש מעשים שבך, ומציון [יסעדך, מציון] מעשים שבך. אמר ר' ברכיה מעשה היה בקריתנו ברוח אחד, שהיה שרוי על המעין, בא רוח אחר להזדווג לה, ובקש להוציאה משם, היה שם חסיד אחד, ור' יוסי איש צייתור שמו, נגלה לו אותו הרוח, אמר לו רבי הרי כמה שנים אני נתון כאן, ובצהרים ובלילה לא היזקתי בריה, (ואף לא ביום), והרוח הזה בא עלי ממקום אחר, ומבקש להוציאני מכאן, ולהזיק את הבריות, א"ל מה נעשה, א"ל טלו מקליכם ומגליכם וצאו עליו בשעת הצהרים, ואמרו שלנו נוצח, שלנו נוצח, והוא יברח, כך עשו והבריחוהו משם, אמו לא זזו משם עד שראו כחררת דם צף על המים, כששמען חכמים בדבר אמרו ומה אם דבר שלא נברא לצורך סיוע צריך סיוע, בני אדם על אחת כמה וכמה, לכך אמר דו דישלח עזרך מקדש.
מדרש תנחומא
קְדֹשִׁים תִּהְיוּ. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָּ (תהלים כ, ג). יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ, מִקְּדֻשַּׁת מַעֲשִׂים שֶׁבְּךָ. וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָּ (שם), מִצִּיּוּן מַעֲשִׂים שֶׁבְּךָ. אָמַר רַבִּי בְּרֶכְיָה בַּר סִמּוֹן, מַעֲשֶׂה הָיָה בְּקִרְיָתֵנוּ, בְּרוּחַ אֶחָד שֶׁהָיָה שָׁרוּי עַל הַמַּעְיָן, בָּא רוּחַ אַחֵר לְהִזְדַּוֵּג לוֹ וּבִקֵּשׁ לְהוֹצִיאוֹ מִשָּׁם. הָיָה שָׁם חָסִיד אֶחָד וּשְׁמוֹ יוֹסִי אִישׁ צַיְיתּוּר, נִגְלָה לוֹ אוֹתוֹ הָרוּחַ, אָמַר לֵיהּ: רַבִּי, הֲרֵי כַּמָּה שָׁנִים שֶׁאֲנִי נָתוּן כָּאן, וּבַצָּהֳרַיִם וּבַלַּיְלָה וּבַיּוֹם לֹא הִזַּקְתִּי בְּרִיָּה, וְהָרוּחַ הַזֶּה בָּא עָלַי עַכְשָׁו מִמָּקוֹם אַחֵר וּמְבַקֵּשׁ לְהוֹצִיאֵנִי מִכָּאן וְלֵישֵׁב הוּא לְהַזִּיק אֶת הַבְּרִיּוֹת. אָמַר לוֹ: וּמַה נַּעֲשֶׂה. אָמַר לוֹ: טְלוּ מַקְלֵיכֶם וּמַגַּלְכֶם וּצְאוּ עָלָיו בִּשְׁעַת הַצָּהֳרַיִם וְאִמְרוּ, שֶׁלָּנוּ נִצֵּחַ שֶׁלָּנוּ נוֹצֵחַ, וְהוּא בּוֹרֵחַ. עָשׂוּ כֵן וְהִבְרִיחוּהוּ מִשָּׁם. אָמְרוּ, לֹא זָזוּ מִשָּׁם עַד שֶׁרָאוּ כְּחֶרְדַת דָּם צָף עַל פְּנֵי הַמַּעְיָן. כְּשֶׁשָּׁמְעוּ חֲכָמִים בַּדָּבָר, אָמְרוּ, וּמָה אִם דָּבָר שֶׁלֹּא נִבְרָא לְשׁוּם סִיּוּעַ, צָרִיךְ סִיּוּעַ וָסַעַד. בְּנֵי אָדָם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. לְפִיכָךְ אָמַר דָּוִד, יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ, וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָּ (תהלים כ, ג).
מדרש תהילים
מי יתן מציון ישועת ישראל. א"ר לוי כל הברכות והנחמות והטובות שהקב"ה מביא על ישראל כולם מציון. תורה מציון שנאמר (ישעיה ב ג) כי מציון תצא תורה. ברכה מציון שנאמר (תהלים קלד ג) יברכך ה' מציון. הופעה מציון שנאמר (שם נ ב) מציון מכלל יופי אלקים הופיע. סעידה מציון שנאמר (שם כ ג) ומציון יסעדך. חיים מציון שנאמר (שם קלג ג) כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם. גדולה מציון שנאמר (שם צט ב) ה' בציון גדול. ישועה מציון שנאמר (שם יד ז) מי יתן מציון ישועת ישראל. את מוצא שני פעמים כתוב בספר תהלים מי יתן מציון אחד בספר ראשון ואחד בספר שני. ולמה א"ר לוי הרב אמר אחד והתלמיד אמר אחד. הרב אמר אחד (דברים ה כו) מי יתן והיה לבבם זה להם. והתלמיד אמר (במדבר יא כט) ומי יתן את כל עם ה' נביאים. לא דברי הרב ולא דברי התלמיד מתקיימין בעולם הזה אבל לעולם הבא שניהם מתקיימין. דברי הרב מנין שנאמר (יחזקאל לו כו) ונתתי לכם לב חדש. דברי התלמיד מנין שנאמר (יואל ג א) והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר. דבר אחר למה שני פעמים. ר' יודן בשם ר' יהושע בן לוי אמר לפי שהתינוקות אומרים שני פעמים ביום אחד שחרית ואחד ערבית (דברי הימים-א טז לה) הושיענו אלקי ישענו. לפיכך שני פעמים מי יתן מציון. אמר ר' תנחומא אמרית יתיה לפני ר' נחוניא ואמר לי לא מן השם הוא זה אלא מפני שכתוב הושיענו אלקי ישענו אחד בספר תהלים ואחד בדברי הימים. לפיכך שתי פעמים. משל לבן מלך שארס בת מלך וקבעו פרוסטגמיא ביום פלוני. בנו של מלך מצפה לשמחתו ובתו של מלך מצפה לשמחתה. מי מעכב פרוסטגמיא. שנאמר (ישעיה סג ד) כי יום נקם בלבי: