תהילים כ:ו מדרש: במדבר רבה, ספרי דאגדתא, תנחומא בובר ומדרש תנחומא

אִישׁ עַל דִּגְלוֹ וגו' (במדבר ב, ב), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים כ, ו): נְרַנְנָה בִּישׁוּעָתֶךָ וּבְשֵׁם אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּל וגו', אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲרֵי אָנוּ מְרַנְנִים בִּישׁוּעָתֶךָ, מַה שֶּׁעָשִׂיתָ לָנוּ בְּשִׁמְךָ נְרַנְנָה בִּישׁוּעָתֶךָ, (שמות יד, ל): וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל, וַיִּוָּשַׁע כְּתִיב, כִּבְיָכוֹל יִשְׂרָאֵל נִגְאָלִים וּכְאִלּוּ הוּא נִגְאָל, וּבְשֵׁם אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּל, שֶׁקָּבַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁמוֹ בִּשְׁמֵנוּ וְעָשָׂה אוֹתָנוּ דְּגָלִים, שֶׁנֶּאֱמַר: אִישׁ עַל דִּגְלוֹ.

חִבָּה גְּדוֹלָה חִבְּבָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁעֲשָׂאָם דְּגָלִים כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, כְּדֵי שֶׁיִהְיוּ נִכָּרִין, וּמִנַּיִן שֶׁהוּא אַהֲבָה לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁכֵּן שְׁלֹמֹה אוֹמֵר (שיר השירים ב, ד): הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה, אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מַה תַּלְמוּד לוֹמַר הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן וגו', לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְעָשִׁיר שֶׁהָיָה לוֹ אוֹצָר מָלֵא יַיִן וְנִכְנַס לְבָדְקוֹ וּמְצָאוֹ כֻּלּוֹ חֹמֶץ, בָּא לָצֵאת מִתּוֹךְ הָאוֹצָר וּמָצָא חָבִית אַחַת יַיִן טוֹב, אָמַר חָבִית זוֹ עוֹמֶדֶת עָלַי כִּמְלֹא אוֹצָר. כָּךְ בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁבְעִים אֻמּוֹת וּמִכֻּלָּם לֹא מָצָא הֲנָיָה אֶלָּא בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן, וּמִנַּיִן שֶׁיַּיִן עוֹלֶה שִׁבְעִים, י' עֲשָׂרָה, י' עֲשָׂרָה, נ' חֲמִשִּׁים, הֲרֵי שִׁבְעִים. וּמִכֻּלָּם וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּין, לַמַּרְתֵּף הַגָּדוֹל שֶׁל יַיִן, זֶה סִינַי, וְלִמְדַנִי משֶׁה תּוֹרָה שֶׁהִיא נִדְרֶשֶׁת מ"ט פָּנִים. וְדִגְל"וֹ עָלַי אַהֲבָה, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בָּרִאשׁוֹנָה כָּל מִי שֶׁהָיָה מַרְאֶה אִיקוֹנִין שֶׁל מֶלֶךְ בָּאֶצְבַּע הָיָה נֶהֱרָג, וְהַתִּינוֹקוֹת הוֹלְכִים לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וּמַרְאִים אֶת הָאַזְכָּרוֹת בָּאֶצְבַּע, אָמַר הָאֱלֹהִים וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה, וְגוּדָלוֹ עָלַי אַהֲבָה. רַבִּי יִשָׂשכָר אוֹמֵר וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה, אֲפִלּוּ אָדָם יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּמְדַלֵּג מֵהֲלָכָה לַהֲלָכָה וּמִפָּסוּק לְפָסוּק, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָבִיב הוּא עָלַי, וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה, וְדִלּוּגוֹ עָלַי אַהֲבָה. דָּבָר אַחֵר, וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יֵשׁ לָאֻמּוֹת דְּגָלִים וְאֵין חָבִיב עָלַי אֶלָּא דִגְלוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה. דָּבָר אַחֵר, הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן, בְּשָׁעָה שֶׁנִּגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַר סִינַי יָרְדוּ עִמּוֹ כ"ב רְבָבוֹת שֶׁל מַלְאָכִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סח, יח): רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן, וְהָיוּ כֻלָּם עֲשׂוּיִם דְּגָלִים דְּגָלִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ה, י): דָּגוּל מֵרְבָבָה, כֵּיוָן שֶׁרָאוּ אוֹתָן יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם עֲשׂוּיִם דְּגָלִים דְּגָלִים, הִתְחִילוּ מִתְאַוִּים לִדְגָלִים, אָמְרוּ אַלְוַאי כָּךְ אָנוּ נַעֲשִׂים דְּגָלִים כְּמוֹתָן, לְכָךְ נֶאֱמַר: הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן, זֶה סִינַי שֶׁנִּתְּנָה בּוֹ הַתּוֹרָה שֶׁנִּמְשְׁלָה בַּיַּיִן (משלי ט, ה): וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי, הֱוֵי: אֶל בֵּית הַיָּיִן, זֶה סִינָי. וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה, אָמְרוּ אִלּוּלֵי הוּא מַגְדִּיל עָלַי אַהֲבָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים כ, ו): נְרַנְּנָה בִּישׁוּעָתֶךָ וגו', אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַה נִּתְאַוִּיתֶם לַעֲשׂוֹת דְּגָלִים, חַיֵּיכֶם שֶׁאֲנִי מְמַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתֵיכֶם, (תהלים כ, ו): יְמַלֵּא ה' כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ, מִיָּד הוֹדִיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹתָם לְיִשְׂרָאֵל וְאָמַר לְמשֶׁה לֵךְ עֲשֵׂה אוֹתָם דְּגָלִים כְּמוֹ שֶׁנִּתְאַוּוּ.

כיון שהתחיל לישן לעיתותי בקר, המן דופק על פתחו, אמר המלך מי הוא זה לא יבא בשלום לפני, כשישן המלך היה רואה בחלומו המן עומד והסייף בידו, והיה מבקש להרוג את המלך, והיה המן נכנס שלא ברשות, נבעת המלך משנתו, אמר המלך מי בחצר, והלא כל היום הזה מי אמר מי בחצר, אלא שראה בחלומו שהיה המן מבקש להרגו, אמרו לו הנה המן עומד בחצר, אמר אינו חלום אלא אמת הוא, ויאמר המלך יבא, כיון שבא א"ל המלך מה לעשות לאיש אשר המלך חפץ ביקרו, ויאמר המן בלבו, למודים הם הרשעים לומר בלבן, וכן הוא אומר ויאמר עשו בלבו (בראשית כז מא), וכתיב האומרה (בלבה) [בלבבה] אני ואפסי עוד (ישעיה מז ח), וכתיב ויאמר המן בלבו, התחיל מתגאה למי יחפוץ המלך, מי גדול ממני, מי מכובד ממני, כל מה שאני שואל לעצמי אני שואל, א"ל אדוני המלך איש אשר המלך חפץ ביקרו יביאו לבוש מלכות אשר לבש בו המלך, ביום שמלך, וסוס אשר רכב עליו המלך ביום שמלך, וכתר מלכות שניתן בראשו ביום שמלך, כיון ששאל הכתר נשתנו פניו של מלך, אמר זו היא שראיתי בחלומי, שהוא היה מבקש להרגני, כיון שראה המן כן, לא הזכיר את הכתר, חזר ואמר ונתון הלבוש והסוס וגו', א"ל המלך לך ועשה כן למרדכי היהודי, אותה שעה נבהל המן, וגרם לו מיתה, עליו אמר שלמה עוונתיו (ילכדו) [ילכדנו] את הרשע ובחבלי (חטאתיו יתמוך) [חטאתו יתמך] (משלי ה כב), היה סבר שהיה שואל לעצמו ולנפשו, ולא שאל אלא למרדכי, על המן אמר דוד חטאת פימו דבר שפתימו וגו' (תהלים נט יג), ועל מרדכי כתיב ימלא ה' כל משאלותיך (שם כ ו), א"ל אדוני המלך הרבה מרדכי יש בגוים, א"ל היושב בשער המלך, א"ל הרבה מרדכי ישנו בעולם, א"ל מרדכי היהודי, א"ל בבקשה ממך אל תעשה אותי שחוק בכל המדינות, האיש הזה שאתה רוצה לכבדו שונאי הוא שירדתי עמו בפרוזביטים, ואינו ראוי לכבדו בכבוד הזה, והצליב התקנתי, ובאתי ונכנסתי לשאול אותו ממך, ושלחתי כתב לכל האחשדרפנים והפחות. ואת מבקש לגדל את מרדכי עלי, א"ל המלך עד מתי אתה מרבה שיחה לפני, אותה שעה הלך המן לבית גנזי המלך, ונטל הלבוש וגדולי המלכות עמו, ומשך את הסוס עמו, ובא מבשר את מרדכי, א"ל מה אתה יושב, הרי נכנס המן לשאול אותך מן המלך לתלות אותך, אותה שעה הלך מרדכי וחילק את החכמים לצד אחד, והתלמידים לצד אחד, יונקים חלוצי שדים, תלמידים קרועי בגדים, נשים שערן סתור, בניהם כבני צאן שמנעו מהן חלב, והיו בוכין ומספידין על מרדכי ועל נפשותיהן, והן היו אומרים עד מתי אלהים יחרף צר (תהלים עד י), הוא ששמואל אמר לשאול שראה בנבואה מספד הזה, ויאמר שמואל ומה קול הצאן הזה באזני (ש"א טו יד), ושמע הקב"ה את תפילתן ואת תפלת מרדכי, ועליהם אמר דוד כי רגע באפו חיים ברצונו וגו' (תהלים ל ו),