תהילים מט:יא מדרש: עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), עין יעקב ומדרש תנאים

(דף מ) ריש לקיש זבין נפשיה ללודאי שקל בהדיה חייתא וגלגלתא אמר גמירי דיומא בתרא כל דבעי מינייהו עבדו ליה כי היכי דליחול אדמיה יומא בתרא אמרו ליה מאי ניחא לך אמר להו בעינא אקמטינכו ואותבינכו וכל חד מנייכו אמחיה חייתא ופלגא קמטינהו ואותבינהו וכל חד מינייהו כד מחייה חדא חייתא נפק נשמתיה חרקינהו לשיניה א״ל אחוכי קא מחייכת בי אכתי פש לך גבי פלגא דחייתא קטלינהו כולהו נפק ואתא יתיב קאכיל ושתי אמרה ליה ברתיה לא בעית מידי למזגא עליה א״ל בתי כריסי כרי כי נח נפשיה שבק קבא דמוריקא קרא אנפשיה (תהלים מט יא) ועזבו לאחרים חילם:

יג רֵישׁ לָקִישׁ זַבִּין נַפְשֵׁיהּ לְלוּדָאֵי, שָׁקַל בַּהֲדֵיהּ חַיְתָּא, (וגללתא) [וְגַלְגַּלְתָּא]. אָמַר: גְּמִירִי, דְּיוֹמָא בַּתְרָא, כָּל דְּבָעִי מִינַיְהוּ, עַבְדֵי לֵיהּ, כִּי הֵיכִי. דְּלֵיחוּל אַדְמֵיהּ. יוֹמָא בַּתְרָא, אָמְרוּ לֵיהּ: מַאי נִיחָא לָךְ? אָמַר לְהוּ: בָּעִינָא מִקַּמְטִינְכוּ וְאוֹתְבִינְכוּ, וְכָל חַד מִינַיְכוּ אֶמְחֵיהּ חַיְתָּא וּפַלְגָא. קַמְטִינְהוּ וְאוֹתְבִינְהוּ, וְכָל חַד מִינַיְהוּ, כַּד מַחְיֵהּ חֲדָא חַיְּיתָא, נָפַק נִשְׁמָתֵיהּ, חַרְקִינְהוּ לְשִׁינֵיהּ. אָמַר לֵיהּ: אַחוּכִי קָא מְחַיַיכְתְּ בִּי? אַכַּתִּי פַּשׁ לָךְ גַּבִּי פַּלְגָא דְּחַיְתָּא. קַטְלִינְהוּ כּוּלְּהוּ. נָפַק וְאָתָא. [יָתִיב] קָאָכִיל וְשָׁתִי, אָמְרָה לֵיהּ בְּרַתֵּיהּ: לָא בָּעִית מִידִי לְמִזְגָא עֲלֵיהּ? אָמַר לָהּ: בִּתִּי, כְּרֵיסִי כָּרִי. כִּי נָח נַפְשֵׁיהּ, שָׁבַק קָבָא דְּמוֹרִיקָא, קָרָא אַנַפְשֵׁיהּ: (תהילים מ״ט:י״א) "וְעָזְבוּ לַאֲחֵרִים חֵילָם".

ר' שמעון בן אלעזר אומר אין לך כל ישיבה וישיבה שאין ממנה לגיהנם אבל ישיבה האחרונה כולה לגיהנם שנ' (תהלי' מ״ט י״א) כי יראה חכמים ימותו [וגו']: