תהילים צז:יא מדרש: בראשית רבה, אוצר מדרשים, עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק) ועין יעקב

ר' יהודה בר סימון פתח (דניאל ב, כב): "וְהוּא גָּלֵי עַמִּיקָתָא וּמְסַתְּרָתָא". "הוא גלי עמיקתא" זו גיהנם שנאמר (משלי ט, יח): "ולא ידע כי רפאים שם" ואומר (ישעיה ל, לג): "העמיק הרחיב". "וּמְסַתְּרָתָא" זו גן עדן שנאמר (שם ד, ו) "למחסה ולמסתור מזרם וממטר" ואומר (תהלים לא, כא): "תסתירם בסתר פניך". ד"א "הוא גלי עמיקתא ומסתרתא" אלו מעשיהם של רשעים שנאמר (ישעיה כט, טו): "הוי המעמיקים מה'" "ומסתרתא" אלו מעשיהם של רשעים שנאמר (שם). "ידע מה בחשוכא" אלו מעשיהם של רשעים שנאמר (ישעיה כט, טו): "והיה במחשך מעשיהם". "וּנְהוֹרָא עִמֵּיהּ שְׁרֵא" אלו מעשיהם של צדיקים דכתיב (משלי ד, יח): "ואורח צדיקים כאור נוגה" ואומר (תהלים צז, יא): "אור זרוע לצדיק וגו'". א"ר אבא סרונגיא "ונהורא עמיה שרא" זה מלך המשיח שנאמר (ישעיה ס, א): "קומי אורי וגו'". בפסיקתא א"ר יהודה בר סימון מתחלת ברייתו של עולם "הוא גלי עמיקתא ומסתרתא" "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים וְגוֹ'" ולא פירש והיכן פירש להלן (שם מ, כב) "הנוטה כדוק שמים" "ואת הארץ" ולא פירש והיכן פירש להלן (איוב לז, ו): "כי לשלג יאמר הוא ארץ בצקת עפר למוצק וגו'" "ויאמר אלהים יהי אור" ולא פירש והיכן פירש (תהלים קד, ב): "עוטה אור כשלמה":

תמורה ט׳) עֵת לִבְכּוֹת – כנגד אֶת הַיָּרֵחַ וְכוֹכָבִים לְמֶמְשְׁלוֹת בַּלָּיְלָה, מה הבכיה הזאת אינה אלא מצרה ומקוצר רוח, כך הירח וכוכבים שולטים בלילה, שהלילה צער לבריות מן החושך והאופל שבו, אבל האור הוא שמחה לעולם, שנאמר אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה (תהלים צ"ז י"א).

י״ט) מדבר שנאמר בזה והוא הדין לחבירו, כיצד? ויצר שני העמודים נחשת שמונה עשרה אמה קומת העמוד האחד וחוט י״ב אמה יסוב את העמוד השני (מ״א ז׳ ט״ז) וה״ה לחבירו (קומתו והקיפו של שני העמודים שוה אע״פ שפירש הקומה בראשון וההיקף בשני). כיוצא בו אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה (תהילים צ״ז:י״א), אי אפשר לומר שיש לצדיקים אור בלא שמחה ויש לישרים שמחה בלא אור, אלא אור לצדיקים ה״ה לישרים, שמחה לישרים וה״ה לצדיקים. ומאימתי דנין אותם בכך משישקלו שניהם כאחד.