תהילים קיא:ד מדרש: מדרש לקח טוב, ספרא, מדרש אגדה וספרי דאגדתא

ד"א אלהים לשון דיין. שנא' אלהים לא תקלל (שמות כב כז). כי במשפט העמידו על מנת שיקבלו ישראל את התורה. שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי (ירמיה לג כה). ואומר כי אלהי משפט ה' (ישעיה ל יח). כי אלהים שופט (תהלים נ ו). כי לשון אלהים לא יבא כי אם על משפט. והיינו דאמר ר' חזקיהו מאי דכתיב משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה (שם עו ט). בתחלה יראה. שמא לא יקבלו ישראל את התורה. ולבסוף שקטה. אבל באומות העולם תמצא ה' ידין עמים (שם ז ט). ה' למשפט שמתו (חבקוק א יב). וכאלה רבות. שמהפכין מדת הרחמים למדת הדין. וישראל בשעה שחוטאין כתיב ה' במשפט יבא עם זקני עמו ושריו (ישעיה ג יד). אבל בזמן שעושין רצונו כתוב אל רחום וחנון (שמות לד ו). מהפכין מדת הדין למדת רחמים. רחום וחנון ה' (תהלים קג ח). חנון ורחום ה' (שם קיא ד). וכל מי שיבא להקשות. יפשפש וימצא כי כולם נכוחים למבין.

אם בחקתי תלכו. שתהיו עמלין בתורה וכן הוא אומר (משלי ט׳:ה׳) לכו לחמו בלחמי. ואת מצותי תשמרו שתהא ירא תורה על מנת שתשמור המצות. בעתם. ברביעיות. ד"א ונתתי גשמיכם בעתם. בלילות. לפי שכל הלילה יורד הגשם ובבקר הרוח מנשב ומתפזרין העבים והאדם יוצא לפעלו. ונתתי גשמיכם. ולא גשמי כל הארצות. ומה אני מקיים (בראשית כ״ו:ד׳-ה׳) והתברכו בזרעך כל גויי הארץ שבזכות ישראל השמים נותנין טלם והארץ נותנה יבולה שנאמר (תהלים פה) גם ה' יתן הטוב. וכשהן חוטאין השמים נעצרין. ד"א ונתתי גשמיכם. בלילי שבתות. ומעשה בימי שמעון בן שטח ובימי שלמצו המלכה שהיו גשמים יורדין בלילי שבתות עד שנעשו חטין ככליות ועדשים כדנרי זהב. וצררו מהם חכמים והניחום לדורות הבאים. להודיע כמה החטא גורם. ונתנה הארץ יבולה. כדרך שנתנה בברית עולם. ועץ השדה יתן פריו. כדרך שנתן בתחלת העולם לקיים מה שנאמר (תהילים קי״א:ד׳) זכר עשה לנפלאותיו:

[ג] "ונתנה הארץ יבולה" – לא כדרך שהוא עושה עכשיו אלא כדרך שעשתה בימי אדם הראשון. ומנין שהארץ עתידה להיות נזרעת ועושה פירות בן יומה? תלמוד לומר (תהלים קיא, ד) "זכר עשה לנפלאותיו". וכן הוא אומר "תדשא הארץ דשא עשב" – מלמד שבו ביום שהיתה נזרעת, בו ביום עושה פירות.