תהילים קלט:ה מדרש: מדרש תנחומא, אוצר מדרשים, תנחומא בובר ועין יעקב

אִשָׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: מִי יִתְּנֵנִי כְּיַרְחֵי קֶדֶם וְגוֹ' (איוב כט, ב). הַפָּסוּק הַזֶּה אִיּוֹב אָמַר. אֵימָתַי, בְּשָׁעָה שֶׁבָּאוּ עָלָיו הַיִּסּוּרִין. אָמַר, מִי יִתְּנֵנִי כְּיַרְחֵי קֶדֶם וּלְוַאי שֶׁהָיִיתִי כְּאוֹתָן הַיָּמִים שֶׁהָיִיתִי בִּמְעֵי אִמִּי. כִּימֵי אֱלוֹהַּ יִשְׁמְרֵנִי (איוב כט, ב), מְלַמֵּד שֶׁהַוָּלָד מִשְׁתַּמֵּר בִּמְעֵי אִמּוֹ. בְּהִלּוֹ נֵרוֹ עֲלֵי רֹאשִׁי, לְאוֹרוֹ אֵלֵךְ חֹשֶׁךְ (איוב כט, ג). מִכָּאן אַתְּ לָמֵד, שֶׁהָאוֹרָה לַתִּינוֹק כְּשֶׁהוּא בִּמְעֵי אִמּוֹ. כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי בִּימֵי חָרְפִּי, בְּסוֹד אֱלוֹהַּ עֲלֵי אָהֳלִי (איוב כט, ד). כְּשֵׁם שֶׁהַגֶּשֶׁם מוֹחֶה בַּקַּרְקַע וּמְלַכְלֵךְ אוֹתָהּ, כָּךְ הַתִּינוֹק מְלַכְלֵךְ בִּמְעֵי אִמּוֹ. דָּבָר אַחֵר בְּסוֹד אֱלוֹהַּ עֲלֵי אָהֳלִי מְדַבֵּר בְּתִינוֹק וּכְשֵׁם שֶׁהַתִּינוֹק מְלֻכְלָךְ כָּךְ אָדָם מְלֻכְלָךְ מֵעֲוֹנוֹת וְהַצָּרוֹת בָּאוֹת עָלָיו. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הוּא אוֹמֵר, מִי יִתְּנֵנִי כְּיַרְחֵי קֶדֶם, וּלְוַאי הָיוּ לִי אוֹתָן הַיְּרֵחִים וְהַיָּמִים שֶׁהָיִיתִי בִּמְעֵי אִמִּי. מָה אוֹמֵר בָּאַחֲרוֹנָה, כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי בִּימֵי חָרְפִּי, אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ, הַתִּינוֹק יוֹצֵא מִמְּעֵי אִמּוֹ מָלֵא רִירִין וּמָלֵא דָּם, וְהֵם מְחַבְּבִין אוֹתוֹ. וְכֵן מִנְהַג כָּל אִשָּׁה שֶׁתֵּלֵד, מְחַבְּבִין אוֹתוֹ הַוָּלָד. וְכָל שֶׁכֵּן אִם הוּא זָכָר. הֱוֵי אוֹמֵר, אִשָּׁה כִּי תַּזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר. אִשָּׁה כִּי תַּזְרִיעַ. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי (תהלים קלט, ה). בְּמִי הַכָּתוּב מְדַבֵּר, בְּאָדָם הָרִאשׁוֹן. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, כְּתִיב בּוֹ בְּאָדָם הָרִאשׁוֹן שְׁתֵּי יְצִירוֹת שְׁנֵי יוּדִין, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם (בראשית ב, ז), יְצִירָה אַחַת בָּעוֹלָם הַזֶּה וִיצִירָה אַחַת לָעוֹלָם הַבָּא. אֲבָל הַבְּהֵמָה וְהַחַיָּה וְהָעוֹף יְצִירָה אַחַת כְּתִיב בָּהֶן בְּיוּ״ד אַחַת, דִּכְתִיב: וַיִּצֶר ה' אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה (בראשית ב, יט). לְפִיכָךְ הוּא אוֹמֵר, אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אוֹמֵר, אָחוֹר לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. מַה טַּעַם. דִּכְתִיב: וְרוּחַ אֱלֹהִים מֵרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם (בראשית א, ב), זוֹ נַפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן. לְפִיכָךְ הוּא אוֹמֵר, אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פְּדָת אוֹמֵר, אָחוֹר לְמַעֲשֵׂה יוֹם הַשִּׁשִּׁי, וָקֶדֶם לְמַעֲשֵׂה יוֹם הַשִּׁשִּׁי. כֵּיצַד, שִׁשָּׁה דְּבָרִים בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, וְאֵלּוּ הֵן, נֶפֶשׁ חַיָּה וּבְהֵמָה וְחַיְתוֹ אָרֶץ, וְאָדָם וְחַוָּה. וְנַפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם נִבְרֵאת תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: נֶפֶשׁ חַיָּה (בראשית ב, יט). וְאֵין נֶפֶשׁ חַיָּה אֶלָּא נַפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה (בראשית ב, ז). הֱוֵי, קֹדֶם לְמַעֲשֵׂה יוֹם הַשִּׁשִּׁי. וְאָחוֹר לְמַעֲשֵׂה יוֹם הַשִּׁשִּׁי, שֶׁהָיָה עוֹסֵק בּוֹ כָּל יוֹם הַשִּׁשִּׁי. הֱוֵי, אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי, אָחוֹר לְמַעֲשֵׂה יוֹם הַשִּׁשִּׁי וָקֶדֶם לְמַעֲשֵׂה יוֹם הַשִּׁשִּׁי. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר, מַהוּ אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי. אֵלּוּ דּוּ פַּרְצוּפִין, זָכָר וּנְקֵבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וְגוֹ' וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם וְגוֹ' (שם ה, ב), הֱוֵי אוֹמֵר, אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי. אָמַר אָדָם, אַחַר שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל הַבְּהֵמוֹת וְהָעוֹפוֹת וְהַשְּׁקָצִים וְהָרְמָשִׂים, וְאַחַר כֵּן בָּרָא אוֹתִי. כָּךְ הַתִּינוֹק הַזֶּה עַד שֶׁלֹּא יָצָא מִמְּעֵי אִמּוֹ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצַוֶּה אוֹתוֹ וְאוֹמֵר לוֹ: מִזֶּה תֹּאכַל וּמִזֶּה לֹא תֹּאכַל, וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא, אֶת זֶה תֹּאכְלוּ וְאֶת זֶה לֹא תֹּאכְלוּ. וּמִי שֶׁהוּא מְקַבֵּל עָלָיו בִּמְעֵי אִמּוֹ כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה וְאַחַר כֵּן נוֹלָד, לְכָךְ כְּתִיב: אִשָּׁה כִּי תַּזְרִיעַ.

ואלו הן [בפרט]: ארבע לאדם הראשון: ראשונה, שבראו הקב״ה מסוף העולם ועד סופו שנאמר אשר ברא אלקים אדם על הארץ מקצה השמים ועד קצה השמים (דברים ד׳ ל״ב), וכיון שחטא הניח הקב״ה את ידו עליו ומיעטו ונעשה של מאה אמה שנאמר אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה (תהלים קל״ט ה׳) מנין כ״פ מאה אמה. ולעתיד לבוא עתיד הקב״ה לעשות להן לישראל שתהא קומת כל אחד ואחד של מאה אמה שנאמר אשר בנינו כנטיעים וגו׳ (שם קמ״ד י״ב) עד דקאמר תבנית היכל וגו׳ (שם) ותבנית היכל מאה אמה שנאמר אורך החצר מאה באמה (שמות כ״ז:י״ח). שניה, ברא שני עקיביו שהיו דומים לגלגלי חמה, ואם עקיביו כך זיו פניו על אחת כו״כ, ועתיד הקב״ה לעשות לישראל לעתיד לבא שיהיה זיו פניהם מזהיר כגלגל חמה שנאמר והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע (דניאל י״ב ג'). שלישית, שניתן בגן עדן שנאמר ויקח ה׳ אלקים את האדם וגו׳ ויניחהו בגן עדן. כיון שחטא נתגרש שנאמר ויגרש את האדם, ולעתיד לבא עתיד הקב״ה לעשות חרבות ירושלם כגן עדן שנאמר כי ניחם ה׳ ציון וישם מדברה כעדן וגו', כי ניחם ה׳ עמו ניחם כל חרבותיה (ישעיה נ״א ג׳). רביעית, שניתן לו עץ הדעת (עי' פרקי דר״א פנ״א), ולעתיד לבא עתיד הקב״ה להוציא מירושלם שנים עשר נחלים ועל כל נחל ונחל כל עץ שעושה פירות, ובכל חדש וחודש מבכרין פירותיהן, שנאמר ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל לא יבול עלהו ולא יתום פריו לחדשיו יבכר וגו׳ (יחזקאל מ״ז י״ב), ולא עוד אלא שעתיד הקב״ה להעלות בארה של מרים כדכתיב והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלם (זכריה י״ד ח׳). הרי אלו ארבע של אדם הראשון.

ד"א אשה כי תזריע. זש"ה אחור וקדם צרתני וגו' (תהלים קלט ה), הכתוב מדבר באדם הראון, [אמר ר' יוחנן] כתיב בו שתי יצירות, שני יודי"ן, וייצר ה' אלהים את האדם (בראשית ב ז), יצירה אחת בעולם זה ואחת לעולם הבא, אבל הבהמה והחיה והעוף כתיב בהן יצירה אחת, ויצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה (שם שם יט), לכך הוא אומר אחור וקדם צרתני. ר' שמעון בן לקיש אומר אחור למעשה יום ששי, וקדם למעשה יום הראשון, מה טעם, (ריש לקיש אמר) [דאמר ר' שמעון בן לקיש] ורוח אלהים מרחפת על פני המים (שם א ב) זו נפשו של אדם הראשון, לפיכך הוא אומר אחור וקדם צרתני, אחור למעשה יום ששי, וקדם למעשה יום ראשון. ר' אלעזר בן פדת אומר אחור למעשה יום ששי, וקדם למעשה יום ששי, כיצד ששה דברים ברא הקב"ה ביום הששי, אלו הן נפש חיה ובהמה ורמש וחיתו ארץ ואדם וחוה, ונפשו של אדם נבראת תחילה, שנאמר תוצא הארץ נפש חיה, ואין נפש חיה, אלא נפשו של אדם, שנאמר ויהי האדם לנפש חיה (בראשית ב ז), הרי קדם למעשה יום הששי, ואחור ליום הששי, שהיה עסוק בו כל יום הששי, הוי אחור וקדם צרתני, אחור למעשה יום הששי, וקדם למעשה יום הששי. ר' שמואל בר נחמני אמר מהו אחור וקדם, דו פרצופין, זכר ונקבה, הוי אומר אחור וקדם צרתני. אמר אדם אחר שברא הקב"ה כל בהמה וחיה ברא אותי, כך התינוק הזה עד שלא יצא ממעי אמו הקב"ה מצוה עליו מזה אכול ומזה לא תאכל, וזה לכם הטמא, ומשהוא מקבל עליו במעי אמו את כל המצות שבתורה אחר כך נולד, שנאמר אשה כי תזריע וילדה זכר.