מדרש על בראשית 7:10

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע (קהלת ח, ה). מִי הָיָה. זֶה אַהֲרֹן שֶׁנֶּאֱמַר: וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵּצְאוּ שִׁבְעַת יָמִים, וּפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד תֵּשְׁבוּ יוֹמָם וָלַיְלָה. אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו, שִׁמְרוּ אֲבֵלוּת שִׁבְעַת יָמִים עַד שֶׁלֹּא יַגִּיעַ בָּכֶם. וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמֶרֶת ה', שֶׁכָּךְ שָׁמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁבְעַת יְמֵי אֲבֵלוּת עַד שֶׁלֹּא הֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל, כִּבְיָכוֹל. וּמִנַּיִן שֶׁנִּתְאַבֵּל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּנָחֵם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ (בראשית ו, ו). וְאֵין עֲצִיבָה אֶלָּא אֵבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתְּהִי הַתְּשׁוּעָה בַּיּוֹם הַהוּא לְאֵבֶל עַל יִשְׂרָאֵל כִּי אָמַר הָעָם כִּי נֶעֱצַב הַמֶּלֶךְ עַל בְּנוֹ (ש״ב יט, ג). וְכֵן עֶזְרָא אָמַר לְיִשְׂרָאֵל בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ בּוֹכִין אִישׁ אֶל אָחִיו וְאִישׁ אֶל בְּנוֹ, לְכוּ אִכְלוּ מִשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ וְגוֹ' וְאַל תֵּעָצְבוּ כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם (נחמיה ח, י). בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שָׁמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁבְעַת יְמֵי הָאֵבֶל עַד שֶׁלֹּא הֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי לְשִׁבְעַת הַיָּמִים וּמֵי הַמַּבּוּל הָיוּ עַל הָאָרֶץ (בראשית ז, י). וְכֵן הוּא אוֹמֵר לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו, כְּשֵׁם שֶׁנִּתְאַבֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל עוֹלָמוֹ עַד שֶׁלֹּא הֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל, אַף אַתֶּם שִׁמְרוּ אֶת יְמֵי הָאֵבֶל עַד שֶׁלֹּא יַגִּיעַ בָּכֶם. הָיוּ מְשַׁמְּרִים וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִים עַל מָה מְשַׁמְּרִים. כְּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר: שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע. וְעֵת וּמִשְׁפָּט יוֹדֵעַ לֵב חָכָם (קהלת ח, ה), זֶה מֹשֶׁה, שֶׁכְּבָר אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדָּשׁ בִּכְבוֹדִי (שמות כט, מג), מִתְקַדֵּשׁ אֲנִי שָׁם בִּמְכֻבָּדַי. וְהָיָה מֹשֶׁה מְשַׁמֵּשׁ כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים. וְהָיָה מִתְיָרֵא לוֹמַר שֶׁמָּא מִדַּת הַדִּין פּוֹגַעַת בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְנִקְדָּשׁ בִּכְבוֹדִי. וְלֹא עָשָׂה, אֶלָּא אָמַר לְאַהֲרֹן, שִׁמְרוּ אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים. אָמַר לוֹ: לָמָּה. אָמַר לוֹ: כָּךְ אָמַר לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּי כֵן צִוִּיתִי. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְרוּ שִׁבְעַת יְמֵי הָאֵבֶל וּבָא יוֹם הַשְּׁמִינִי, נִכְנְסוּ נָדָב וַאֲבִיהוּא לְהַקְרִיב, פָּגְעָה בָּהֶן מִדַּת הַדִּין וְנִשְׂרְפוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמוּתוּ לִפְנֵי ה'. בָּא מֹשֶׁה וְאָמַר לְאַהֲרֹן, הוּא אֲשֶׁר דִּבֵּר ה' לֵאמֹר בִּקְרוֹבַי אֶקָּדֵשׁ. וְהֵיכָן דִּבֵּר. בְּמִדְבַּר סִינַי, וְנוֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדָּשׁ בִּכְבוֹדִי. וְכֵן אָמַר מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן, הָעֵת שֶׁאָמַר לִי בִּקְרוֹבַי אֶקָּדֵשׁ, חָשַׁבְתִּי כִּי בִּי אוֹ בְּךָ יִפְגַּע, וְעַכְשָׁו אֲנִי יוֹדֵעַ כִּי הֵם גְּדוֹלִים מִמֶּנִּי וּמִמְּךָ. וַיִּדֹּם אַהֲרֹן, הָיָה לוֹ הַדָּבָר לְנֶחָמָה. לְכָךְ נֶאֱמַר: שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע.

ויהי ביום השמיני וגו' (ויקרא ט א). זש"ה שומר מצוה לא ידע דבר רע (קהלת ח ה), מי היה זה אהרן, שנאמר ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים (ויקרא ח לג), ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים (שם שם לה), אמר להם משה שמרו אבילות ימים שבעה, ושמרתם את משמרת ה' (שם), א"ל משה שמרו את משמרת ה', שכך שימר הקב"ה שבעת ימי אבילות, עד שלא הביא את המבול, ומנין שנתאבל, שנאמר וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ [ויתעצב אל לבו] (בראשית ו ו), אין ויתעצב אלא אבל, שכן בדוד הוא אומר, (ותהי התשועה לאבל בכל העם כי) [ותהי התשועה ביום ההוא לאבל לכל העם כי שמע ביום ההוא לאמר] נעצב המלך על בנו (ש"ב יט ג), וכן עזרא אמר לישראל בשעה שהיו בוכים איש אל אחיו ואיש אל בנו, לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים וגו' ואל תעצבו כי חדות ה' הוא מעוזכם (נחמיה ח י), לכך נאמר ויתעצב אל לבו, באותה שעה שימר הקב"ה שבעת ימי האבל, עד שלא הביא את המבול, שנאמר ויהי לשבעת הימים [ומי המבול היו על הארץ] (בראשית ז י), וכן משה אומר לאהרן הכהן ולבניו כשם שנתאבל הקב"ה על עולמו עד שלא הביא את המבול, כך שמרו את אבל עד שלא יגע בכם, והיו משמרים ולא היו יודעים על מה משמרים, למה שומר מצוה לא ידע דבר רע ועת ומשפט ידע לב חכם (קהלת ח א).

ויהי ביום השמיני. זה שאמר הכתוב שומר מצוה לא ידע דבר רע (קהלת ח ה), זה היה אהרן, שנאמר ומפתח אהל מועד [לא תצאו שבעת ימים] (ויקרא ח' ל"ג), אמר להם משה שמרו את משמרת ה', כשם ששמר הקב"ה שבעת ימי האבל עד שלא הביא המבול, ומנין שנתאבל הקב"ה. שנא' ויתעצב אל לבו (בראשית ו' ו'), ואין עיצוב אלא אבל, שנאמר כי נעצב המלך (אל) [על] בנו (ש"ב יט ג), וכן עזרא אומר לישראל בשעה שהיו בוכים איש אל אחיו, אל תעצבו כי חדות ה' וגו' (נחמיה ח י), וקורא שיבוא המבול שימר הקב"ה שבעת ימי האבל, שנאמר ויהי לשבעת הימים וגו' (בראשית ז' י'). וכן אמר משה לאהרן ולבניו כשם שנתאבל הקב"ה על עולמו קודם שבא המבול. כך אתם שמרו אבל שבשעת ימים עד שלא יגע בכם. והיו משמרין ולא היו יודעין על מה משמרים:

(בראשית ז י) ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו על הארץ מה טיבם של שבעת הימים אמר רב אלו ימי אבלות של מתושלח למדך שהספדן של צדיקים מעכבת את הפורענות לבא דבר אחר לשבעת ששינה הקב״ה עליהם סדרי בראשית שהיתה החמה יוצאת ממערב ושוקעת במזרח. דבר אחר שקבע להם הקב״ה זמן גדול ואח״כ זמן קטן. דבר אחר לשבעת הימים שהטעימם מעין העולם הבא כדי שידעו מה טובה מנעו מהם. (שם) מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה איש ואשתו אישות לבהמה מי אית לה א״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן מאותן שלא נעבדה בהם עבירה מנא ידע אמר רב חסדא שהעבירן לפני התיבה כל שהתיבה קולטתו בידוע שלא נעבדה בהם עבירה וכל שאין התיבה קולטתו בידוע שנעבדה בהם עבירה רבי אבהו אומר מאותן הבאים מאליהן:

ויאמר אלהים אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך (בראשית לא ג), ילמדנו רבינו, חצר של ישראל ונכרים עובדי כוכבים דרין בתוכו, מהו שיהא עירובו עירוב, כך שנו רבותינו חצר של ישראל ונכרים עובדי כוכבים דרין בתוכה אסור לישראל להשתמש בתוכה, עד שיקח רשותו של נכרי עובד כוכבים, למה שכתיב כל המקום אשר אזכיר את שמי וגו' (שמות כ כד), ואין הקב"ה מייחד שמו בתוך עובדי ע"ז, אלא ונקדשתי בתוך בני ישראל (ויקרא כב לב), שלא תתחבר בתוך הרשעים, שאין הקב"ה מייחד שמו בתוכן, תדע לך שוא כן, אמר ר' אלעזר בן פדת בשם ר' יוסי בן (קסמא) [זמרא] כל זמן שהיה לוט דבוק עם אברהם, אין אתה מוצא שנתייחד הדיבור על אברהם, כיון שפירש לוט ממנו נתייחד עליו הדיבור, שנאמר וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו (בראשית יג יד), וכן אתה מוצא בשעה שיצא יעקב לארם נהרים לילך אצל לבן עשה אצלו עשרים שנה, וכל הימים שהיה יעקב בביתו של לבן לא דיבר עמו הקב"ה, והיה יעקב מהרהר ואומר כך הניחני הקב"ה, לא כך אמר לי הקב"ה והנה אנכי עמך (שם כח טו), ידע הקב"ה מה הרהר בלבו, א"ל הקב"ה אתה מבקש שאהיה עמך, הפרש עצמך מלבן הרשע, ואהיה עמך, מנין ממה שקראו בענין ויאמר אלהים אל יעקב.

אמר להם נח שובו מדרכיכם וממעשיכם הרעי' שלא יבוא עליכם מי המבול ויכרית כל זרע בני אדם אמרו לו הרי אנו מונעים עצמינו מפריה ורביה שלא להוציא זרע בני אדם מה היו עושין כשהן באין אצל נשותיהן היו משחיתים מקור זרעם על הארץ כדי שלא להוציא זרע בני אדם שנאמר וירא אלהים את הארץ והנה נשחת' דכל אמרו אם מי המבול יבא עלינו הרי אנו גבוהי קומה ואין המים מגיעים עד צוארינו ואם מי תהומו' מעלה עלינו הרי פרסות רגלינו לסתום את התהומו' מה היו עושין פושטין כפות רגליה' וסתמו את כל התהומות מה עשה הקב"ה הרתיח מי תהומו' והיו שולקין את בשרם ופושטין את עורן מעליהם שנאמר בעת יזורבו נצמתו בחומו נדעכו ממקומן אל תקרי בחומו אלא בחמימו'.

אל תאסוף עם חטאים נפשי. אלו הנסקלים והנשרפים. ועם אנשי דמים חיי. אלו הנהרגים והנחנקים. דבר אחר אלו המצריים. שכן יעקב אומר (בראשית מז כט) אל נא תקברני במצרים. רבי יוחנן אמר מצינו בשני מקומות על הצדיקים שמתפללים שלא יאספו עם הרשעים. דניאל אמר (דניאל ב יח) ורחמין למיבעי מן קדם אלה שמיא על רזא דנא די לא יהובדון דניאל וחברוהי. ודוד אמר אל תאסוף עם חטאים נפשי. רבי חלפתא בשם רבי איבו אמר (שמואל-א כה לח) ויהי כעשרת הימים ויגף ה' את נבל וימת. והלא אין מגפה אלא לשלשה. דתניא יום אחד מיתה של זעף. לשנים מיתת בהלה. לשלשה מיתה של מגפה. ותני ר' חלפתא בן שאול לארבעה מיתה בהכרת. לחמשה מיתה הדופה (צ"ל חטופה וכן הוא במס' שמחות). לששה מיתה האמורה בתורה. לשבעה מיתה של חיבה. יותר מכאן מיתה של ייסורין. ומה ראית לומר לג' מיתת מגפה. והכתיב ויהי כעשרת הימים. אלא שתלה לו הכתוב שבעת ימי אבלו של שמואל הצדיק שלא יתערב באבלו ועשה שלשה ימים ומת במגפה. רבי ברכיה בשם רבי שמואל אמר (שם) ויהי כעשרת ימים אין כתיב כאן. אלא הימים. אלו עשרת ימים שבין ראש השנה ויום הכפורים שמא יעשה תשובה. ודכותה (מלכים-ב יג כא) ויגע האיש בעצמות אלישע ויחי ויקם על רגליו. תנא על רגליו עמד לביתו לא הלך אלא שחיה לשעה ומת ונקבר במקום אחר. שנאמר אל תאסוף עם חטאים נפשי. ומי היה זה בנה של שונמית. שנאמר (שם ד יח) ויהי היום ויצא אל אביו. ודכותה (בראשית ז י) ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו. אמר רב הושעיה מלמד שתלה הקדוש ברוך הוא שבעת ימי אבלו של מתושלח הצדיק שיעשו תשובה ולא עשו. על שם שנאמר אל תאסוף עם חטאים נפשי:

וַיְהִי לְשִׁבְעַת הַיָּמִים וּמֵי הַמַּבּוּל (בראשית ז, י), מְלַמֵּד שֶׁתָּלָה לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁבְעַת יְמֵי אֲבֵלוּת שֶׁל מְתוּשֶׁלַח הַצַּדִּיק, כְּדֵי שֶׁיַּעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה וְלֹא עָשׂוּ. דָּבָר אַחֵר, וַיְהִי לְשִׁבְעַת הַיָּמִים, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי שִׁבְעָה יָמִים נִתְאַבֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל עוֹלָמוֹ קֹדֶם שֶׁיָּבוֹא מַבּוּל לָעוֹלָם, מַאי טַעֲמָא (בראשית ו, ו): וַיִּתְעַצֵּב אֶת לִבּוֹ, וְאֵין עֲצִיבָה אֶלָּא אֲבֵלוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב יט, ג): נֶעֱצַב הַמֶּלֶךְ עַל בְּנוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן דּוּרְמַסְקִית הֵם חָטְאוּ בְּגַלְגַּל הָעַיִן שֶׁהוּא דוֹמֶה לַמַּיִם, אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא פָּרַע מֵהֶם אֶלָּא בַּמָּיִם. אָמַר רַבִּי לֵוִי הֵם קִלְקְלוּ סִילוֹנִית שֶׁלָּהֶם אַף הַמָּקוֹם שִׁנָּה לָהֶם סִדּוּרוֹ שֶׁל עוֹלָם, דֶּרֶךְ אֶרֶץ הַמָּטָר יוֹרֵד וְהַתְּהוֹם עוֹלֶה, דִּכְתִיב (תהלים מב, ח): תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ, בְּרַם הָכָא (בראשית ז, יא): נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה, וְאַחַר כָּךְ וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ.