מדרש על בראשית 42:30

פס'. ותדבר מרים. דבור בכל מקום לשון קשה הוא וכן הוא אומר (בראשית מ״ב:ל׳) דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות. (במדבר כ״א:ה׳) וידבר העם באלהים ובמשה. ותדבר מרים ואהרן במשה מלמד ששניהם דברו אלא שמרים פתחה בדבר וכן אמר רבי נתן מרים היתה בצד צפורה בשעה שבא הנער ואמר אלדד ומידד מתנבאים במחנה אמרה צפורה אוי לנשותיהם של אלו. אמרה מרים ולמה. אמרה צפורה שכיון שנתנבאו פורשין בעליהן מהן. מיד ידעה מרים והגידה לאהרן ושניהם דברו במשה אלא מלמד שהנשים דברניות הן. ומה מרים שלא נתכוונה לדבר באחיה לגנאי אלא לשבח כדי להרבות בפריה ורביה כך. המלשין בחבירו לגנאי על אחת כמה וכמה. על אודות האשה הכושית אשר לקח. מלמד שכל הרואה אותה היה מודה לנויה כענין שנאמר (בראשית י״א:כ״ט-ל׳) אבי מלכה ואבי יסכה, יסכה זו שרה ולמה נקרא שמה יסכה שהכל סכין ביפיה שנאמר (שם יב) ויראו אותה שרי פרעה ויהללו אותה אל פרעה. כך היתה צפורה הכל צופים ורואים ביפיה. ד״א הכושית. והלא מדינית היתה שנאמר (שמות ב׳:ט״ז) ולכהן מדין שבע בנות. אלא מה כושי זה משונה בעורו כך צפורה משונה במעשיה הטובים. ומשונה בנוי. כיוצא בו (תהלים ז) על דברי כוש זה קיש יו״ד במקום ו״ו כמו (בראשית לו) שפו ואונם. קוף תחת כף כמו (קהלת י״ב:ט׳) אזן וחקר תקן (ישעיה מ) מי תכן את רוח ה' כיוצא בו (ירמיהו ל״ח:ז׳) וישמע עבד מלך הכושי זה ברוך בן נריה משונה במעשיו שהיה עבד למלך צדקיהו. ויש אומרים על צדקיה שהיה חסיד גדול. אשר לקה בראשונה וריחקה הימנו. כי אשה כושית לקח. שנית למה נאמר לפי שיש בה מעשים טובים ונאה בנוי שיש אשה נאה בנוי ואין נאה במעשה אבל זו נאה בנוי ובמעשה:

ירויחו דורשי הפרשה וישכילו וסמוך לשבע עשרה מאמרות דיבור קשה, בוא וראה משעה שדיבר הקב"ה למשה בסנה שנא' ויאמר משה (שמות ג ד), הן י"ז מאמרות של גבורה, ובכולן לא נאמר בהן דיבור אלא ויאמר, שהדיבור לשון קשה, שנא' דבר האיש אדני הארץ אתנו קשות (בראשית מב ל), וכיון שאמר משה והצל לא הצלת [את] עמך (שמות ה כג), מיד התחילה מדת הדין לקטרג עליו, שנאמר וידבר אלהים אל משה (שם ו ב), אלהים זו מדת הדין, וכה"א בקרב אלהים ישפוט (תהלים פב א), עד שלימדה מדת הרחמים סניגוריא עליו, שנא' ויאמר אליו אני ה' (שמות ו ב), ה' זו לשון רחמים, שנא' ה' ה' אל רחום וחנון (שם לד ו):

אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא: מִפְּנֵי מַה נֶּאֶמְרָה פָּרָשַׁת רוֹצְחִים בְּלָשׁוֹן עַזָּה? דִּכְתִיב: (יהושע כ׳:א׳-ב׳) "וַיְדַבֵּר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: תְּנוּ לָכֶם אֶת עָרֵי הַמִּקְלָט אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי" וְגוֹ'. מִפְּנֵי שֶׁהֵן שֶׁל תּוֹרָה. לְמֵימְרָא, דְּכָל 'דִּבּוּר', לָשׁוֹן קָשָׁה? אִין, דִּכְתִיב: (בראשית מ״ב:ל׳) "דִּבֶּר הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ אִתָּנוּ קָשׁוֹת", וְהָתַּנְיָא: (מלאכי ג) "נִדְבְּרוּ", אֵין 'נִדְבְּרוּ' אֶלָּא לְשׁוֹן נַחַת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (תהילים מ״ז:ד׳) "יַדְבֵּר עַמִּים תַּחְתֵּינוּ', 'דִּבֵּר' לְחוּד, 'יַדְבֵּר' לְחוּד.